Asking for Forgiveness

 

Question:

I broke into an argument with a friend and we threw insults at each other…, with time we resumed to be on good terms again. Am I still mechuyav to ask for forgiveness? What if mentioning it will cause one of us to be uncomfortable?

 

Answer:

Yes, you must ask for forgiveness. If they will be uncomfortable, you should not get into details.

שוע”ר סי’ תרו ס”א.

 

Q. Are you allowed to ask through a shliach?

A. In this case, yes.

 

Sources:

בשוע”ר סי’ תרו ס”ה כתב רק שבאם הוא חוץ לג’ פרסאות ישלח שלוחו. וכן דייק בא״ר תרו, א מל׳ השו״ע שאין לבקש מחילה ע״י שליח, והביא ממהרי״ן חביב שמה שנוהגים לשלוח תחילה אמצעי שירצה לקבל פיוסים הוא טעות. וד׳ מהרי״ן חביב הובאו גם במט״מ תתמח ובב״ח רסי׳ תרו. ושם כתבו שהבושה שהולך בעצמו היא לכפר עליו מאשר חטא לחבירו. וראה גם בשל״ה ר״ה שאינו נמחל לו העון עד שיפייסנו בעצמו ולא ע״י שליח. אבל בפר״ח שם חולק, וכתב שמה שנוהגים שנכנס אמצעי ביניהם לתווך, כיון שסו״ס הולך לפייסו מה בכך אם עבר זה בתוכם. אלא שבב״ח וא״ר משמע שמדינא מהני פיוס ע״י שליח. ולא נחלקו כ״א באופן שנכנס אמצעי מעצמו, שבזה כתב הפר״ח בשמו דלא מהני, וכן העתיקו בשכנה״ג בהגה״ט ד, וחלק עליו הפר״ח. (ולא ברור בד׳ הפר״ח אם מיירי שאח״כ הולך בעצמו, שכתב ״דכיון דסו״ס הולך לפייסו״ וצ״ב אי קאי על החוטא או שלוחו). והביא גם מיפה מראה שאין דבריו מוכרחים. אבל בגוף דברי מהר״י בן חביב, בפי׳ הכותב בעין יעקב על ירושלמי יומא ספ״ח ה״ז, מוכח שגם בבא האמצעי תחילה ואח״כ בא בעצמו ס״ל דלא מהני. ויסוד ד׳ מהר״י חביב שצריך להשפיל עצמו נמצא כבר בתנחומא וירא ל, שהובא במרדכי סוף יומא, ״הקב״ה רואה שהשפיל עצמו ומרחם עליו״. אבל לחיים בירושלים להגר״ח פלאגי לירושלמי יומא שהוכיח כד׳ היפ״מ ממה שאהרן הלך תחילה ופייס כאו״א בדברים.

ולכאו׳ ד״ז תלוי גם בפלוגתא אי מחילה מעצמו מהני או שצ״ל פיוס דוקא. ואכ״מ.

וראה בפלא יועץ ערך תשובה, שאם יקשה בעינו להתבייש מפני חבירו יוכל לשלוח שליח. וי״ל ראי׳ לדבר מדין הליכה על קברו שבריחוק מקום מהני ע״י שליח. והרי בעין יעקב הביא ראי׳ מדין זה שצריך לילך מעצמו. ומכאן, שכל דאא״פ מהני ע״י שליח.

ובמשנ”ב שם סק”ב, והוא מהמט״א שם סק״א, שאם קשה עליו לילך בעצמו תחלה או שיודע שיותר קרוב הפיוס ע”י איש אמצעי, אפשר ע”י שליח. וכן העלה בכה״ח סופר שם סקי״א. וראה גם שו״ת יחו״ד ה, מד. (וידוע השקו״ט אצל חכמי המוסר בבקשת מחילה באופן שגוף הבקשה יכולה לפגוע בו).

ונראה שבנדו״ז לכו״ע מהני, גם לולא הטעם שקרוב יותר הפיוס, דעד כאן לא קאמר מהר״י חביב באופן שהאמצעי בא מעצמו לתווך, כמפורש בדבריו, אלא דמיירי שאח״כ בא גם החוטא, אבל אם האמצעי בא מעיקרא בשליחות החוטא, הרי כלל הוא בכהת״כ שלוחו כמותו. ואף שכתב בטעמא דמילתא ששהבושה ובזיון הוא לכםר עליו – היינו טעם נוסף. ועוד שמתבייש גם במינוי השליח. ועוד, שבענין זה נקט דוגמא מהליכה על קברו. וכבר נת׳ שלפ״ז כל אא״פ ולא סגי בחא״ה מהני שליח גם בזה.

 

 

#19278