May one mention the actual name of Yoshke?
The second name (Ch-) may not be be mentioned.
As for the first name (J-), the common custom for generations is not to mention it either, rather using a nickname such as Yoshka, Oso Ha’ish etc. One should not deviate from this custom.
See also:
Sources:
בנוגע להזכרת שמו של אותו האיש – הנה השם השני שפירושו ״משיח״ אסור לומר (ע״פ שו״ע יו״ד סי׳ קמז ס״ב. דרכ״ת שם סק״ז. וראה שו״ת ר״ע הילדסהיימר דלקמן. ולהעיר מלקו״ש חכ״ו ע׳ 429).
ובנוגע לשמו הפרטי – ״המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד כמו שקורין עובדיו וכן שם אמו וראוי להניחם על מנהגם” (שו״ת חות יאיר ס״א השגה יא ד״ה ומ״ש בחתימתו) ו״ידוע בכל תפוצות ישראל כי וכו׳ בכל מקום היראים נמנעו להעלות שם זה על שפתם ובודאי לא גרע חסידות זו מהיתר גמור שאחרים נוהגים בו איסור שאי אתה רשאי להתיר בפניהם״ (שו״ת ר״ע הילדסהיימר ח״א יו״ד סי׳ קפ), וכן ליהודי שהמיר מכנין לו שם ואפילו צדיק והם תועים אחריו (כ״כ בס״ח סי׳ קצא. וראה ס׳ הישר לר״ת תשובות סכ״ה), אף ש״לפי האמת אין איסור כלל״ (חו״י שם. וראה יראים סע״ה. מרדכי ע״ז ספ״א בשם הראבי״ה. הגמ״י הל׳ ע״ז פ״ה ה״י בשם יראים. ביהגר״א יו״ד סי׳ קמז סק״ג. וראה בתוד״ה אסור לאדם – סנהדרין סג, ב. תוס׳ הרא״ש שם. רי״ו ני״ז ח״ה. וראה שו״ת משנ״ה ח״ט סי׳ קסט).
ובכ״מ בראשונים (פי׳ רבינו אפרים עה״ת ח״ב ע׳ רכג הע׳ ז. פירושים ופסקים לרבינו אביגור צרפתי פ׳ תצא פסק תסב. קשת ומגן לרשב״ץ ד, א. מגן אבות לרשב״ץ ח״ב סתירת אמונת הנוצרים (אוצר ויכוחים ע׳ 120). ס׳ התשבי ערך ישי. תולדות יש״ו הנוצרי תם ומועד ע׳ 8. וראה מגן וחרב לרי״א ממודינה ע׳ 74), שלכן נקרא יש״ו ומחסרין לו העי״ן לרמז שאין לו תשועה ולא הושיע א״ע, וגם שהוא ראשי תיבות ימח שמו וזכרו. ובפי׳ רבינו אפרים ופירושים לרבינו אביגדור שם: לא תלין נבלתו על העץ וסמיך ליה כי קללת אלקים תלוי, פי׳ כדאי הוא לקלל אותו התלוי שעשה עצמו אלוה וכו׳ וזהו התלוי יש״ו וכו׳ צוה הקדוש ברוך הוא במ״ע לקללו בכל שעה שמזכירין אותו ולקיים מ״ע ונקרא יש״ו ימח שמו וזכרו וכל המזכיר רשע ואינו מקללו עובר בעשה שנאמר ושם רשעים ירקב. ואכן בראשונים נז׳ בשם הצלוב, התלוי, המדיח וכדומה. וראה שו״ת מנח״א ח״א סע״ה. עולת יצחק רצאבי ח״ב סי׳ קנט.
ובנוגע לכתיבה – ראה שו״ת ר״ע שם סק״ב וסק״ד בנוגע לכמה דוגמאות שמצינו במשנה ובכמה ספרים, דשאני מדיבור, והוא להתלמד. ובחו״י שם כבר כתב שהאיסור רק כשהוא שלא לצורך, ובשמור לי בצד ע״ז פלונית מצי למימר סימן אחר, (וכנראה מפרש במש״כ הפוסקים טושו״ע יו״ד קמז, א שגם לצורך אסור – היינו לתועלת, אבל אפשר באו״א. ור״ל שבצורך גמור מותר. אבל ראה ב״ח שם), וכש״כ שאין למנוע לכתוב בספר לתכלית ביאור המצוה. וראה גם שו״ת מהרי״ל דיסקין קו״א קה. שכתיבה לאו כדיבור לגבי לאו דלא תזכירו. (ולכאו׳ אפ״ל שהאיסור רק באופן ש״ישמע על פיך״, אבל י״ל שכתיבה כדיבור, ראה מנ״ח דלקמן, ועוד שזה אינו שהרי האיסור מחמת ״לא תזכירו״).
אבל להעיר משו״ת בי״צ יו״ד קנב, א שכתיבה כדיבור לענין לא תזכירו. וראה מנ״ח פו, ד לענין נשבע בע״ז בכתב. וראה שו״ת מהר״ם שיק יו״ד קעא לענין כתיבת מנין השנים למספרם. (ושרא לי׳ מארי׳ להרב השבי״ט, שהמציא מעצמו מאחז״ל ״לא תזכירו בכתב לא ישמע על פיך בעל פה״, ואיידי דחביבא לי׳ שב על קיאו כמ״פ – בשו״ת השבי״ט ז, כא, ובספרו אביר יעקב שבועות כה, ב ד״ה וכעת ראיתי, וכן שם לה, א ד״ה עוד במה. אבל בספרו כסאות למשפט סנהדרין ס, ב ד״ה ואחד המקבלו הדר הוא לכל חסידיו, לכתוב כן מעצמו ולא בשם חז״ל).
וגם לדעתם היינו במייקר שם ע״ז ולא כשהכוונה להיפך לברר דיני ע״ז ואיבודם. וראה שו״ת משנ״ה ט, קסט, במה שלא נהגו להזהר בכתיבת כתובת עם שם רחוב וכו׳ כשם ע״ז.
ולהעיר מהמכתב שהועתק בס׳ דבר מלכות חידושים וביאורים בהל׳ מלכים פי״א-יב (השלם) ע׳ תעח הע׳ 189 ובמקורו באנגלית – פקסימיליא שם ע׳ תרמב. (ומש״כ בלקו״ש שם ש״הקורא השער יקרא התיבה במילואה״ – אינו מדין לא תזכירו, וכמפורש שם ש״השאלה וכו׳ כמובן שלא היתה משום ולא תזכירו״, והחשש שיקרא התיבה במילואה – פשוט שאינו מדינא, וגם שם אינו להתלמד).
#18621
