Can I write Parshas Ha’azinu not as part of a Sefer Torah?

 

Question:

Can I write Parshas Ha’azinu (as in this picture) not as part of a Sefer Torah? If yes, can it be written using ksav ashuris?

 

Answer:

This should not be written.

 

Sources:

נפסקה ההלכה שאסור לכתוב פרשיות שבס״ת – שו״ע יו״ד רפג, וכדעת הרמב״ם ס״ת ז, יד. ורק בשביל להתלמד לתלמידים מותר משום עת לעשות לה׳ הפרו תורתך – ט״ז שם ב. וכ״פ אדה״ז בשו״ע שלד, יג: אסור לכתוב וכו׳ פסוקים בקמיעות או בשאר מקומות שלא שייך בהם עת לעשות לה’ ואפילו כותב אשורית ולשון הקודש ובדיו על הקלף הרי לא ניתנה תורה ליכתב אלא ספר שלם ולא פרשיות פרשיות אלא משום עת לעשות לה’ כמ”ש בי”ד סי’ רפ”[ג] ולפיכך אין קורין בהם ואין מצילין אותם בשבת מפני הדליקה שהרי אינן בכלל כתבי הקדש וכו׳ ומכאן אמרו חכמים כותבי קמיעין וכל כיוצא בהם מדברים שלא שייך לומר בהם עת לעשות לה’ הרי הם כשורפי תורה שהרי לא יצילו אותם מפני הדליקה בשבת ויניחום לישרף. ויש אומרים שמותר לכתוב ולהציל שכיון שניתן רשות לכתוב אזכרות בברכות וכן פסוקים שבסידורי תפלות ותחנונים משום עת לעשות לה’ הוא הדין שניתן רשות לכתבם בקמיעות או שאר מקומות אע”פ שלא שייך בהם עת לעשות לה’ ובלבד שלא יכתבם במקום שיוכלו לבא לידי בזיון כגון באגרות כמ”ש בי”ד סי’ רע”ו והעיקר כסברא הראשונה.

וראה גם בשו״ע אדה״ז תרלח, כ: אותן אנשים שחוקקים פסוק בסכת תשבו כו’ על הדלעת ותולים בסוכה לנוי צריך למחות בידם לפי שאסור לכתוב פסוקים מן התורה אלא אם כן יש בהם ספר שלם כמו שנתבאר ביו”ד סי’ רפ”ג וחקיקה היא ככתיבה לענין זה.

וראה שו״ת גנת ורדים או״ח ב כה. וגם להחולקים שהמנהג להקל – ראה שו״ת מטה יוסף א, ה שהבא לשאול אין מורים לו להיתר. ובכ״מ שאין למחות ביד המקילים. וגם מש״כ המג״א מ, א להקל – היינו משום עת לעשות בפסוקים שבביהכ״נ ללמוד מהם (ראה בית הלל יו״ד שם). ועוד שד׳ המג״א הם מכנה״ג שם בהגה״ט בשם מהרי״ט. אבל במהרי״ט גופא בשו״ת  ב או״ח ג מוכח שיש להחמיר. ולא כתב להקל רק מדין תליית תפילין ולא מדין כתיבת פרשיות, ורק שאין למחות בידם. וכ״כ להעיר במחה״ש ובהגהות רעק״א שם. ובכנה״ג גופא ציין שם למש״כ בשכנה״ג יו״ד שם בגהב״י ג, ושם הב״ד מהרי״ט בשלימות לאיסור. ואנו אין לנו אלא דברי רבינו הזקן שהכריע בשו״ע לאיסור, כנ״ל. והשמיט ד׳ המג״א בסי׳ מ. ואעיקרא דמילתא שאני התם שהוא ללימוד, כנ״ל, ולא לנוי או לסגולה.

וראה בארוכה שו״ת יבי״א ט יו״ד כג לענין הנוהגים לכתוב פרשת הקטורת על קלף. ובארוכה – הנסמן אצל מר ברי׳ בס׳ הלכה ברורה ז בסוה״ס בשו״ת אוצרות יוסף א. וראה השקו״ט בקובץ בית הלל ד ע׳ פג ואילך.

ומש״כ ליישב בשו״ת תשוה״נ ד, יח לסמוך על המקילים כשידוע שהוא לסגולה – צ״ע דהיינו הך דכותבי קמיעין.

ולפענ״ד האריכות בכ״מ לחהוכיח שמקורו קדום אינו ממין הטענה – שבודאי יש מקור לסגולה זו. אבל זה גופא מה שאסרו לכתוב קמיעין לסגולה. וצ״ל שמה שכתבו ע״ד סגולה זו – דסברי רבנן כדעה בתרייתא הנ״ל. אבל להלכה אין להקל. [ולהעיר, שבכ״מ נז׳ לכתוב ״ענין הקטרת״, ואינו ברור להדיא אם הכוונה לפרשת הקטורת או לברייתא דפטום הקטורת].

 

 

#18509