Is photographing the Menorah candles in a dark room considered deriving use out of the candles? 

 

Question:

The Chanukah candles many times create a beautiful look on the menorah, especially if the room is rather dark, the candles “light up” the menorah.

Is photographing the menorah while the candles are lit and the room is dark a problem of deriving use out of the candles?

If this is a problem, can it be done after they’ve burned for 50 minutes? Or be put out after the 50 minutes and then relit?

 

Answer:

It is not a problem.

However, it is advisable at all times to have another burning candle or light besides for the Shamash to ensure that one does not benefit from the candles nor from the Shamash.

It’s certainly preferable if it’s done after it has burned the requisite amount. (It should be pointed out that common custom is not to have benefit from the candles even after the time. As above, photography is permitted).

It would not be permissible to put them out after the 50 minutes and then relight them. Strictly speaking, one may extinguish the candles then, though some are stringent. However, in this case, this would be absolutely forbidden as one is benefiting from the remaining oil for their own use.

 

Sources:

להצטלם ליד הנרות – ראה להיתר בשונה הלכות תרעג הע׳ א. שביבי אש ד, צו. וראה גם שבט הכהונה ב ע׳ פ. שערי הוראה ה ע׳ קלז.

ויש מחמירים – ראה שבה״ל יא, קסד. חשוקי חמד חנוכה ע׳ ערה. ודרשת וחקרת ד, מא, ג.

וראה הנסמן בדברי הנסים ברינגר ע׳ תתקלד.

אולם, דברי המחמירים צל״ע, ולא גרע מהליכה לאורם שהתיר בערך לחם תרעג, א. פר״ח שם א. וראה ערוה״ש תרעג, ז. הליכות שלמה חנוכה טו, ז. וכולם כתבו שאין איסור הנאה רק השתמשות. ואפי׳ בתשמיש ממש – התירו כמה פוסקים בתשמיש קל מרחוק. ואיך שלא יהי׳, הנאה גרידא לא מצינו שנאסר. ואין שום חילוק להחמיר כבנדו״ד שהנרות גורמים לתאורה גדולה ונראה יפה יותר.

ואף לבעל המאור ודעמי׳ בטעם האיסור שהוא דומיא דנרות מקדש, ולא רק להיכרא שהוא נר מצוה ולפרסם הנס –  לא לכל מילי הושווה. וראה גם שו״ת פני ארי׳ מז ד״ה אבל, הב״ד בשע״ת תרעג. א, שגם בהסברא שעשאום כמנורה אינו מדין אסוה״נ, אלא מחמת שבפועל לא השתמשו לאורם. ועד״ז הוא בלבוש שם. (אבל ראה א״ר שם ו).

ועוד, שגם במקדש אין דין מעילה כשמצטלם לידם, שמראה אי״ב משום מעילה. (וכבר העיר בזה במור וקציעה תרעג, א, בגוף הסברא שעשאום כמנורה שלא להשתמש לאורו, יעו״ש. וראה א״ר שם). ואף דאיסורא איכא – אין הכרח לדמות כולי האי, שרק בהקדש אסרו כה״ג.  ולכמה דעות גם איסורא ליכא. וי״א שבמקדש עכ״פ הותר – ראה תור״פ פסחים כו, א, וא״כ אין טעם לאסור מחמת שעשאוה כמנורה. וילה״ע ממו״נ ג, מה, בטעם כמה מצות שבמקדש, מחמת ההתפעלות מההור והדר ותפארת בקולות וריחות ומראות שבמקדש. (וי״ל, כנוסח הנרות הללו: אין לנו רשות להשתמש בהן אלא לראותן. וג״ז בגדר לראותן. ולהעיר משיחת מוצאי זאת חנוכה תשל״ה שבל׳ ״אלא לראותן״ משמע שההשתמשות המותרת היא ע״י הראי׳ בהן. אבל ראה שו״ת בית הלחמי דייטש א, יד בסופו). ושו״ר כן במועדי הגר״ח תרעו. וראה שם תרלב. וראה גם בהגהות המקו״ח בסוה״ס לט״ז תערב, א. ואפי׳ במעילה מותר אחר שנעשה מצותו, וכאן הדלקה עושה מצוה.

[ומצד שהוקצה למצותו אין סברא להחמיר שלא לצלם ולהריח בהן, דלא גרע מסכך שהוקצה למצותו ומותר להריח בו – רמ״א או״ח סתרל״ח ס״ב. שו״ע אדה״ז שם ס״ה. (וראה שבילי דוד תרלח, ד משה״ק מאיסור ריח בהקדש). וגם להחולקים, כדעה הב׳ ברמ״א (שאינה עיקר, שגם ברמ״א סתם וי״א הלכה כסתם) –  ודאי מותר לצלם הסכך. והכי נהוג עלמא. וגם האיסור בריח היינו בנוטלו בידו, ראה הגהות המקו״ח שם. וכ״מ בדרישה או״ח כא, א. ובנדו״ד דמיא לאתרוג שכיון שאינו עומד לריח לא הוקצה מריח. וראה שו״ת אמרי נועם מדזיקוב לו. ועוד דשאני התם שחל ש״ש עליו. ובכל אופן, איסור ההשתמשות לאורו לדידן אינו משום מוקצה למצותו].

ועוד, שהרי ההנאה אינה ממראה הנרות אלא מהתמונה שלאחמ״כ. ובכלל, נהוג עלמא להצטלם ליד הכותל המערבי ולא חשו לאיסור הנאה. וראה אג״מ יו״ד ד, סג. ועוד. וכן מצלמים ליד חפצי קדושה וכו׳.

ולא הבנתי סברת שבה״ל דלעיל, שהרי התיר שם להריח בהן, כשאינו עומד לריח, דבכה״ג הותר גם באיסור הנאה. ופשוט מסברא דלא חמירא צילום מריח, והה״נ לישתרי בצילום שאינו עומד לכך. ובודאי מותר לצלם איסורי הנאה. ובפרט שכנ״ל כאן האיסור תשמיש ולא הנאה. וראה חשוקי חמד ר״ה יח, ב. שבת כב, א.

ולהעיר מראיית ראשי פרקים בספר לאורם שהתיר בלקט יושר. אבל שם הוא תשמיש קדושה. וראה בה״ל תרעג, א ד״ה ויש.

ויש להוסיף שהוא לצורך הנרות, ומצטלם מחמת גודל מעלתם וחשיבותם, דומיא דאמירת הנרות הללו לאורם – ראה שו״ת שיח יצחק שמו.

בשאר הפרטים דלעיל – ראה אצלנו בלוח יומי לחנוכה.

אמנם, להעיר שכבר כתבו שגם להחומרא שלא להשתמש לאורו גם אחרי שיעור הדלקה, מותר ליקח השמש אחרי שעבר השיעור – ראה יוסף אומץ תתרעו. (ושם ליקח השמש כרגע או זמן מועט. ומשמע דה״ט שאם יקחנו לגמרי הרי במציאות ישתמש לאורם. וס״ל לאיסור להשתמש לאורם גם אחרי השיעור כרש״ל משום מראית עין כמפורש שם. אלא שבימינו שאם ירצה להשתמש יוכל להדליק נר החשמל נראה פשוט דא״צ להחמיר כולי האי בדבר שמותר מן הדין. ולא נתברר בדעתו טעם החומרא להניחם דולקים ושלא ליהנות מהנותר אחרי השיעור, עיי״ש – שהרי גם לרש״ל א״צ להחמיר. וליכא למימר שהטעם כיון שבסתמא הקצה כל השמן למצוה, וכדעת הב״ח, דא״כ אסור להשתמש לאורם גם לולא מראית עין. ומה״ט אין לפרש גם דס״ל כהדעות שכשמדליקים בפנים המצוה היא כ״ז שניעורים, ואסור לכבות ולהשתמש לאורם – שכנ״ל כתב להדיא שהטעם מפני הרואים. ואולי הוא מפני חביבות הנס. או שחשו לחומרא לכתחילה לחוש לשאר הדעות, אף שאינו עיקר לדינא). וראה שו״ת קנין תורה ב, קג (כיון שמן הדין מותר להשתמש לאורו הבו דלא לוסיף להצריך שמש, וגם להב״ח ר״ל שם להתיר להשתמש לאורה אחרי שיעור הדלקה. יעו״ש טעמו. והוא מחודש. ובב״ח תערב ד״ה ועוד נלע״ד, מפורש להדיא להחמיר). שרה״מ ג, טז (ונראה כסותר א״ע, שבתחילת דבריו דן להתיר לכבות השמש, ואילו בסו״ד שאין להחמיר אם נכבה מעצמו להדליק נר שמש אחר. והביא גם מיוסף אומץ שם), וכש״כ בנוגע נר הנוסף על השמש.

 

 

#18234