המליצו לי לקחת תוסף תזונה הנקרא DHEA בשביל פוריות. המצב כרגע שאין לנו ילדים. ומנסים להביא ילד ראשון בע״ה. אני בת 44 ובעלי 46. האם מותר לקחת מבחינת כשרות?

 

אם הגלולה ניתנת על פי מרשם של רופא המתמחה בתחום מותר לקחת גלולה זו היות וזה מטעמי רפואה ואין לו טעם. אבל אם יש אפשרות למצוא גלולה עם הכשר, או שאפשר בקל לקבל את התזונה הנדרשת על ידי מאכלים כשרים, יש להעדיף את הדרכים הנזכרים.

 

טעמים ומקורות:

ישנם הטוענים שזה נעשה ממאכלים הכשרים אבל עדיין לא ברור לנו כ”כ. ואיך שיהי׳ ה״ז רק מיעוט שאינו מצוי. וגם במיעוט המצוי, אינו חייב בבדיקה מה״ת. (ותלוי באם יש גדר רוב בדבר התלוי במנהג בנ״א. וראה שו״ת כת״ס או״ח מא. אבל רוב התלוי במעשה הו״ע אחר, ואינו שייך לעניננו, שהכוונה שהרוב בא להפקיע ע״י מעשה מהמיעוט שהוא ללא מעשה – רמב״ן חולין יא, ב, משא״כ בעניננו) ובפרט, כשאי אפשר לברורי בקל. והרבה פעמים גם אחרי הבירור לא יתברר בוודאות ואינו דומה לכבשים שכשמקצת נכרים מערבים בהם יין אין לקנות מדין קבוע (רמ״א יו״ד קיד, י) – דהתם, כל הכבשים בגדר אחד וסוג אחד. וק״ל. ובלא״ה, יתכן דנדו״ד דומה יותר במציאות למקרה שידוע בודאי שגוי אחד אינו מערב (שם ברמ״א). ואכ״מ.

עכ”פ אפילו נניח שזה נעשה מדברים אסורים – עיין שו”ע יור”ד ס’ קנ”ה ס”ג שכל איסור מותר לאכלו שלא כדרך הנאתו לצורך רפואה. היות וגלולה אינה נאכלת כדרך הנאתה, אין איסור לאכלה לצורך רפואה. ועוד זאת, שבדבר הנאכל ע״י בליעה ולא לעיסה וגם עומד לכך מתחילתו אינו בגדר אכילה (מנחת שלמה א, יז, א), וגם שלמעשה אין בזה שום הנאה בבליעה כזו (שם ב סג, ב). וגם ניחא לי׳ שלא לאוכלו כ״א ע״י אינפוזיא (מורי׳ ניסן תשד״מ). ועוד טעם להיתר שהוא בגדר נפסל מאכילה (אג״מ או״ח ב, צב. שש״כ לג בהערה כא בשם הגרשז״א, אף שבמנחת שלמה שם יז נשאר בספק). [ויש לצרף הסברא שבליעה בכלל אינה בגדר אכילה – ראה בסהמ”צ להרמב”ם בנוסח שבכת״י תימן (מהדורת הלר ופרנקל), ל”ת קפ”ז: אם פתח פיו ובלע דבר מן האיסורים או אכלו והוא חם עד שישרוף גרונו פטור. וכן העתיק ברא״ם תשא לד, כו (אבל בדפוסים: ובלע דבר מן האיסורים והוא חם וכו׳. ומשמע שבבליעה בצונן ה״ז דרך אכילה. וראה בית האוצר ערך אכילה כלל קנג שהעיר מזה. וכ״מ בהל׳ מאכ״א יד, יא. וראה בשו״ת נוב״י מהדו״ק יו״ד לה. וראה מזה בפרדס יוסף תשא שם. ויש המחלקים בין בליעה בכוונה ליהנות לבליעה גרידא)].

ואף שבדרך כלל מקפידים כשאינו לצורך רפואה רק לחיזוק מערכות הגוף – הנה, העיקר שבנדו״ד שהוא לצורך פוריות, דנו הפוסקים שהוא בגדר סכנת אבר ועדיף מחלה כל גופו או נפילה למשכב. ועוד איכא בגווה מחמת גודל הצער. וכן קיבלנו מאאזמו״ר זצ״ל, בעל שערים מצויינים בהלכה. ועכ״פ, אם  אף את״ל דלא עדיף, לא גרע, ודינו כשאר חולי שאין בו סכנה. ונוסף לזה, דעת כמה פוסקים שאצ״ל חולי ממש, ראה מאירי פסחים כה, ב. מג״א תסו, ב. שו״ת הרשב״א החדשות ס (לפי מה שפי׳ בנקוה״כ קיז). (ובכלל, דעת הש״ך קנה, יד, שאכילה שלא כדרך אכילה מותר אף שלא במקום חולי, ראה אמרי ברוך שם. אבל כמה חולקים).

ועוד סברא להיתר גם בכה״ג, באם נאמר שכל האיסור רק משום אחשבי׳, ולרפואה, גם כשאינו חולי גמור, ל״ש אחשבי׳, ראה כת״ס או״ח קיא ד״ה והנה דעת. (ויש שהחמירו בתוסף תזונה – דאחשבי׳ לאכילה. משא״כ ברפואות שנתקבל להלכה דל״ש אחשבי׳). וד״ז שייך הן בנוגע לזה שאין בו טעם וה״ז שלא כדרך אכילה, והן בנוגע לזה שנאכל ע״י בליעה, והיינו בדבר שעומד מעיקרא להיות נאכל ע״י בליעה. (אבל מה שי״א שבדבר שאין בו הנאה אין בליעה נחשב לאכילה, נראה דל״ש סברא זו, שסו״ס אחשבי׳. ויש לדון בזה. ולכאורה אינו דומה למזון, כיון שלוקחו להשלים ויטמינים החסרים בגוף ולא בתור מזון. ויש לקשר להשקו״ט בענין ויטמינים בשבת).

אבל כל הנ”ל אך ורק בתנאי שזו רפואה ברורה ובדוקה שזה עוזר לטיפול, ולפי המידע שבידינו אכן כן הוא בנוגע לגלולה זו.

אם יש אפשרות להתרפא היתר, אין להתיר – רמ״א שם. וראה משנ״ב תסו, ב.

וראה בכהנ״ל בס׳ ועלהו לתרופה (מצגר-מלאכי) בארוכה.

 

 

#1785