« go back

Can a Mezuzah be placed on a non-kosher restaurant?

 

No.

 

Sources:

כ״פ בשו״ת משנה שכיר יו״ד ריד, לפי שמיועד לעבירה, ודמיא לבית הכסא. והרי הטעם שביהכ״ס פטור שאינו כבוד שמים לקבוע שם מזוזה – רש״י יומא יא, א. שו״ע רפו, ב. (ויש להוסיף, שעיקר הענין שהוא מקום מגונה, שהרי גם מרחץ דיחיד דלא נפיש זוהמי׳ פטור – יומא יא, א, וכן בית הטבילה שהמים צוננים ואין זוהמתו מרובה פטור – רש״י שם ד״ה ושהנשים. והיינו שפטור ממזוזה הן במקום זוהמא או בתשמיש מגונה אפי׳ כשהמקום נקי לחלוטין. וראה א״ר או״ח פד, א. הגהות חכמת שלמה שם. שיח יצחק יומא שם. ובל׳ ערוה״ש יו״ד רפו, ה: דירה של בזיון או של טינוף). ולהעיר מהמפורש בספרי ואתחנן ו, ט, פיסקא לו, שנימוסיות, היינו בית ע״ז (כ״ה בגי׳ רבינו הלל. וי״ג במסיאות, דהיינו מקום המזבח לע״ז) פטורים ממזוזה שאינם עשויות לכבוד. ובפי׳ רבינו הלל שם מפרש, שאינו מקום כבוד אלא מקום חרם ותועבה. (וראה שו״ת דבר שמואל שט, בנוגע מזוזה בפתח שחקוק עליו ע״ז. וראה פרשה סדורה יח, שהקשה בד׳ הספרי, שהרי אסור לדור בבית ע״ז. ועיי״ש מה שתי׳. ולהעיר, שבהגהות הגר״א הנצי״ב ל״ג לה. וראה בעמק הנצי״ב שם, דמשמע קצת שהוא מה״ט). וזיל בתר טעמא, שהה״נ בכל בית המיוחד לעבירה. (ולהעיר בכיו״ב, בנוגע להשקו״ט באחרוני זמננו עד״ז בנוגע לפתח בית משפט שדנים בדיניהם, מפי׳ המיוחס לראב״ד לספרי שם, שבסילקאות פטורין, ולפירושו היינו מקום שמתקבצים בו לדון. אבל אינו ברור אם ה״ט שאינו בית כבוד או שאינו בית דירה. וראה ספרי דבי רב שהכריח בפי׳ הספרי דקאי כאן במקום שאינו בית כבוד דייקא). ולהעיר מדוגמתו בשבת קכז, א: אל יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. וראה במג״א מג, יג, שמה״ט אין לעבור במבואות המטונפות בתפילין. אלא שע״ז חמירא ודינה כצואה, ולכן גם באינה מיוחדת לכך פטור. אבל בבית המיוחד לתשמיש של עבירה פטור בכל אופן. ועוד במאכ״א בפרט, שנק׳ בשם תועבה בתורה – ראה יד, ג. ובצרור המור שלכך סמכה לע״ז שנק׳ ג״כ תועבה. וראה אברבנאל שמיני יא, יג שלכך נקראו המאכלים האלה תועבה כמו שנקראת העבודה זרה תועבה.

וכן העלה בנדון דומה בשו״ת בנין אב ב, נא, א. ילקוט יוסף שובע שמחות ב ע׳ תקעא. פתחי מזוזות בבית מזוזה ד, ה.

 ועוד כתב במשנה שכיר שם, טעם נוסף לפטור, שה״ז כהחזקת יד לעוברי עבירה, שידמה בנפשו שהתירו לו למכור טריפות.

ויש להוסיף עוד בטעמא דמילתא, שגורם למכשול, שמחמת המזוזה יכשלו אחרים לאכול מאכלות אסורות. וכעין  מש״כ בשו״ת מהרי״ל החדשות קכג, ב שאין למסור מזוזה לגוי, שמא יתלוה ישראל או יתאכסן אצלו מחמת המזוזה. וכ״כ בשטמ״ק ב״מ קב, א. ואף דהתם שאני שהגוי אינו מצווה בכך, וגם איכא חשש סכנה – מ״מ, גם סכנה רוחנית בכלל, וילפינן מינה בגוף הענין עכ״פ שיש מקום לחשש כזה, וכאשר עינינו רואות בנדו״ד. ובשגם, שאעיקרא דמילתא אין הכרח גמור לחייב מסעדה במזוזה, כבחנות שאינה שוהה בה ביום ולילה – ראה ט״ז רפו, י. ואף כשהמסעדה פתוחה בלילה, הרי בעה״ב אינה שוהה בה בלילה. ואכ״מ.

ואין להקשות, דמאי שנא מבית של נישואי תערובת רח״ל – ראה הנסמן כאן בהלכה יומית אות ש –  דהתם אין הבית מיוחד לעבירה. ודמיא לבית שאיש ואשתו ישנים שם שחייב במזוזה לרוב הדעות, לפי שעיקרו לדיור גמור ולא לגנאי. וי״ל גם בסגנון אחר, שהבית מיועד לשאר תשמישי דיור, ולא רק לדירתם באיסור, משא״כ כאן שמיוחד לאכילה גרידא, והאכילה היא באיסור (אף ש(לפעמים) יש גם מאכלים כשרים). ועוד זאת, שבית שאינו לדירה גמורה, כבבית התבן וכו׳, קיל משאר בית דירה, ופטור כשנשים רוחצות בהם. וראה בערוה״ש שם עב, שכשאינו בית דירה ממש אלא לתשמישים בעלמא ממילא כשרוחצות שם נקרא הבית ע״ש הרחיצה, אבל בית דירה ממש אינו נק׳ ע״ש הרחיצה. ובכל אופן, דיינו לפטור מחמת הטעמים האחרים הנזכרים. וממילא הה״נ כשאינו מיועד ליהודים (נוסף לזה שגוף הענין דאכילת דברים האסורים היא בגדר שיקוץ ותיעוב מצ״ע, וגוים דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו – שבת פו, ב. וידוע השקו״ט אם גורם לטמטום הלב גם לגוים כבקטנים הפטורים מהמצוות. וראה חדא״ג מהרש״א ב״מ נח, ב ד״ה הי׳ גר. פנ״י שם. וכבר העירו מחמורו של רפב״י שלא אכל דבר שאינו מעושר. אבל ראה תוד״ה לא – יבמות סו, ב. מהרש״א חולין ז, בד״ה ומי מחייבא. וראה חי׳ כת״ס גיטין ז, א. שו״ת דברי יציב או״ח רס, ג. ובכל אופן, מיועד עכ״פ לסחורה בדבר האסור).

ובשלמא בחיוב דאורייתא ברור, מקום לומר שאין לפטור מטעמים שכאלו, אבל כאן שאין המדובר בחיוב ברור, וגם שבנדו״ד השואל עצמו אינו מחוייב בדבר, ואין לו לילך ולזכות אחרים במקום חשש מכשול. ובמכ״ש ממה שפטרו ממזוזה במקום סכנת ממון – ראה מאירי יומא יא, א. ונדו״ד דמיא נמי למה שפטרו ממזוזה במקום חשש שיבוא לידי בזיון – ראה ש״ך יו״ד רפו, ז. ועוד. ובאמת, מה״ט גופא סברא לפטור בנדוננו – ראה שו״ת מחזה אברהם ב יו״ד לו.

אבל ראה בשם הגריש״א בס׳ והערב נא ב ע׳ 276, עלינו לשבח ה ע׳ תרלא, חוקי חיים שלזינגר לא. ולא נחית לכל הנ״ל.

 

 

#17745