« go back

Can we purchase and give a gift during the nine days?

 

Question:

We need to thank someone who extended great kindness to us. Is it permissible to purchase and give a gift (silver or similar type gift) during the nine days?

 

Answer:

Gifts may be given in the nine days, but not on Tisha B’av. If it’s a very expensive gift, some suggest that it should not be purchased in the nine days and should only be bought after Tisha Beav.

 

Sources:

מפורש במג״א תקנד, כא, והביאו המשנ״ב שם נא שבת״ב אין לשלוח דורון. ומינה שבשאר תשעת הימים הותר. וכבר כ״כ להדיא במקו״ח להחו״י סוסי׳ תקנב שמותר לשלוח דורון. וכן מצינו בסידור יעב״ץ לברך הטוב והמטיב כשקיבל מתנה, והב״ד במח״ב תקנא, י ובשע״ת שם יח. וראה תורת חיים סופר תקנא, יז. ועכ״ז, בהליכות שלמה יד הע׳ יא בשם הגרשז״א שמ״מ המנהג לאסור. וכ״כ בשם הגרמ״פ במועדי ישורון ע׳ 136, שאינו מהראוי. ואכן מצינו כן בלקט יושר ע׳ 98 אפי׳ בימי העומר שכך נהגו באושטריך ולא ברינוס. וראה בהגהות המהדיר אי נכרים היינו גוים , או לזרים שאינם שכניו וקרוביו. וגם הגרשז״א כתב להתיר לברמ״צ. ואולי טעמו משום דיו״ט דידי׳ הוא, או משום פריעת חוב, או שהוא דבר האבד שבד״כ שוכחים ליתן אח״כ. ועד״ז בשם הגריש״א באשרי האיש ע׳ תסו. וטעמו מדינא משום משא ומתן של שמחה. אבל בפוסקים הנ״ל מפורש להיתר. וראה גם מבית לוי ע׳ כד. וכן מצינו שגם לאבל נאסר רק לשלוח משום שאילת שלום. ולפ״ז אין טעם לאסור לפני ת״ב.

ויש שכתבו לדחות ולחלק בין דורון סתם למתנה חשובה. ולא נהירא, שהפוסקים סתמו ולא חילקו. וקייל״ן בכללי הפוסקים, שבדבר הרגיל הול״ל לאשומעינן בהדיא. ולהעיר, שמקו״ח מיירי בסעודת חינוך לבית, שנהגו ליתן דורונות. ולכאו׳ הכל בכלל. ויש שהוסיפו לחלק – ראה הליכות אבן ישראל ביהמ״צ ועוד – בין גוף הנתינה לקניית המתנה, וטעמם ונימוקם שכלים חשובים אסור לקנות בלא״ה – ראה משנ״ב תקנא, יא. ולפ״ז נצטרך לומר, שנתכוונו רק לדבר שנמצא כבר ברשותו או לדבר שמותר לקנות. וראה בבא״ח ש״א דברים כד, שנחית לפרטא, וכתב שבת״ב אין ליתן דורון הן מאכל והן לבוש, והרי בגדים אסור לקנות. ולהעיר שבאול״צ ג, כו, ב, החמיר שלא לקנות בגד למתנה. אבל יותר נראה שבמתנה לית לן בה, הן בקני׳ והן בנתינה זולת בת״ב. וה״ט שהאיסור לקנות מיירי בקונה לעצמו. ושאני מקניית צרכי חופה או מבונה בית חתנות לבנו, שיש לו שמחה מזה ג״כ. ובנדו״ז בפרט, מצד הקונה אין כאן משא ומתן של שמחה, שלא קנאו לצרכו. וכמו שמותר לקנות דבר הצריכים לו, כשאי״ב משום שמחה, ולא שנא. ויתירה מזו, שמיצר הוא שמוציא ממון ולא נשאר אצלו, וע״ד סברת ר״י שמותר ליפרע מגוים לפני אידיהן. ולא גרע מו״מ של שמחה דהותר לצורך פרנסה.

וכיון שהוא רק ממנהגא אין לנו לאסור, במקום שלא נתפשט מנהג כזה.

ובד״כ מתנות כאלו הן בגדר פריעת חוב, דבר האבד, וכדומה. וממילא גם להאוסרים אפשר להתיר.

ועכ״פ, בכל אופן, ה״ז מוסיף באהבת ישראל המבטלת סיבת החורבן. ואין לנו לאסור ולמנוע טוב מבעליו, שלפעמים גורם היפך דאהבת ישראל ח״ו. ויש להוסיף, שי״א שבזמננו אפי׳ לאבל אין איסור בנתינת מתנה, שאין ש״ש בימינו כש״ש שלהם – ראה שו״ת צי״א ח, לג, ג-ד. תפלה למשה לוי ג יו״ד מ. ואף שיש לפקפק בזה, כדלקמן, חזי לאצטרופי שלא להחמיר בתשעת הימים. ובכלל, אפי׳ בת״ב אין לנו אלא מה שמנו חכמים, ולא להוסיף ע״ז. (ומאי דקשיא לי בדבריהם,  שהרי הסברא להקל בש״ש שבימינו היא רק מפני שאינה בדרך כריעה, או שאי״ב אמירת מלת שלום, וכיו״ב, ומהי השייכות למתנה שהוא כבימיהם. ואולי ס״ל שנתמעטו הלבבות ואינו מביא לידי קירוב כ״כ. וכבר קדמם בט״ז או״ח תרצו, ג בסברא להתיר מתנה לאבל בימינו, וכתב שאין לסמוך ע״ז רק בעני. אבל במתנה לנימוס בעלמא י״ל דדמיא לש״ש שבימינו שהוא רק לנימוס בעלמא).

ויש שכתבו לפקפק במתנה מחתן לכלה שהיא מתנה של שמחה. וראה גם שו״ת אג״מ אה״ע ד פד. אבל התם מיירי מקניית טבעת קדושין שהיא בגדר קניית צרכי חופה. אבל שאר מתנות מחתן לכלה – נראה שהיא בגדר פריעת חוב.

ולכאו׳ יל״ע ממש״כ מהרי״ל והביאו במג״א תקנא,  ז, הסרסורים לא ידאו כלי כסף בעיר ששמחה היא אצל הרואים. אבל במהרי״ל מוכח שהאיסור על הסרסור עצמו, שכשרואים אצלו הכלים ה״ז בגדר משא ומתן של שמחה. וא״ש של״כ המג״א שלא יתסכלו הרואים, ולא מיירי מדין לפנ״ע, אלא שהסרסור עצמו שמח מזה. אבל בפמ״ג בא״א שם משמע שהאיסור מחמת הקונה. ויל״ד. ולהעיר שבמחזור מעגלי צדק כתב שלא ראה נוהגים כן. וראה גם שתילי זיתים  תקנא, יב. ובלא״ה, כתבו גם בזה שבזמננו הכל כדי פרנסתנו ולא נאסר (ראה חזו״ע ד׳ תעניות ע׳ קסח. אבל ל״מ כן בפמ״ג שם). ועוד, דהתם מיירי בסרסור שבא למכור, והשמחה שאפשר לקנות, אבל אין איסור בגוף הראי׳, כשאינו עומד לקני׳.

 

 

#15828


Add Comment

Your Email address will not be published