Laws of Lashon Hara While Venting

 

Question:

I’ve experienced and been told that it’s good to vent. דאגה בלב איש ישיחנה.

I’m wondering though how this can work if it can turn on Lashon Hora. For example if someone said something rude or unjustified and one wants to share it, many times sharing the name explains the full situation. Because it’s not so much the words that are said but who said those words.

So how can venting be done in a correct way?

 

Answer:

If necessary, one may vent about an insult etc. and include the person’s name, provided one meets the following conditions:

1. The objective is only to vent so that you feel better and nothing else. The venting is what makes makes you feel better and not putting someone else down.

2. Speaking directly to the person who insulted you etc. would not be productive.

3. You do not have any other options to make yourself feel better.

4. You are talking about something that you experienced directly and not that you heard from someone else.

5. Before talking to someone else you must first reexamine the scenario calmly to determine if you are truly in the right and the other person’s action was unwarranted etc.

6. You may only tell one person.

7. There won’t be a significant negative fallout to the person who insulted you.

8. You may not exaggerate and you may not leave out details that would show the other side in a more positive light.

 

Sources:

ראה: יומא ע”ה ע”א, ספר חסידים אות ס”ד, חפץ חיים לשון הרע כלל י’ וההגהה בסעי’ י”ד (ושם, בדרך אפשר. אבל ראה נתיבות חיים נתיב חיים להלכות לה”ר כלל י סעיף יד ס”ק כ). וכ״ה בשם ״ראיתי״ בארץ צבי מועדים ר״ה תרפ״ט ע׳ כח. חוט שני הל’ שמירת הלשון, פרק ג ס”ק ב. שו״ת לחפץ בחיים ב, א. נתיבות חיים שבילי חיים כלל ח ס”ק טו. שיעורי תורה לרופאים ד, רסו. חשוקי חמד יומא ד, ב. ועוד. ובכללות הענין דלתועלת – ראה קובץ הערות (להגר”א וווסערמאן יבמות ע: דכל האיסורין שבין אדם לחברו אינן אסורין אלא דרך קלקול והשחתה שלא לצורך, וכן בלאו דלא תלך רכיל מותר לספר לה”ר על בעלי מחלוקת כדי להשקיט המריבה. ובהערות הגר״ש דבליצקי לח״ח, זה השולחן ח”א ע׳ סד, הביא שבעיקרי דינים להגר״ש הומינר השמיטו: ראשית דהח”ח בעצמו כתב כמסתפק בזה, ועוד דיכול לבוא מזה מכשולים גדולים, דתמיד יאמר המספר דיש לי צער מזה אם לא אספר, ועוד דבעי ליתובי דעתיה ולהפיג דאגתו וימשול בעצמו שלא יספר הלה”ר, ועיין ברכות דף י”א אי משום טירדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי וכו׳. אבל יל״ד שאינו דומה, דכאן אמירת לה״ר לתועלת אינו מלכתחילה בכלל האיסור, שאינו לשון ״הרע״, לפי שאינו לרוע.

ובין איש לאשתו – ראה בשם הגרשז״א – אום אני חומה גרוס ב, בחידותם משעשעות פז. רבן של ישראל ע׳ 186. התורה המשמחת ע׳ רלו. חשוקי חמד ע״ז לט, א. וקנה לך חבר סי’ קמו ואילך.

 

 

#14503