משלוח מנות (עם חמץ) שהוחזר לשולח באמצע חג הפסח

 

שאלה:

שלחתי משלוח מנות דרך ה’פוסט אופיס’, ובאמצע חול המועד פסח זה חזר לבית סבי (הכתובת שלי בארצות הברית) וזאת מכיון שכתבתי כתובת לא נכונה של המקבל. ומכיון שסבי לא היה בביתו בשעתו הכניס שכנו החבילה לביתו. ורק לאחר חג הפסח כשחזר סבי לביתו, הודיע לי שיש בשבילי חבילה. ורציתי לדעת מה לעשות אם המאכלים שהם חמץ , ומה דינם והאם מישהו עבר על איסור חמץ בפסח? בתודה מראש.

 

תשובה:

מותר להשתמש במאכלי החמץ וא״צ ביעור, בפרט אם הוא הפסד מרובה.

 

מקורות:

הנה, בנדו״ד שהוא במתנה ולא במכירה, קייל״ן דהולך לאו כזכי, ראה חו״מ קכה, א, והחבילה שייכת לשולח. וכ״כ בשו״ת בית שלמה או״ח ב, פ. מהרש״ג ב, כב. ג, מז. שד״ח חומ״צ ח, ה.  חלקת יעקב או״ח קצא. שאלי ציון ב,טז. הלל אומר רלו. וגם במכירה לרוב הפוסקים חבילות שבדואר שייכות למוכר, אא״כ כבר שילם הלוקח – ראה הנסמן פלגי מים ליפשיץ ב, כ.

אלא שיש לדון שכיון שביטל חמצו אנוס גמור הוא, ובכגון דא לא גזרו בחמץ שעעה״פ. אבל נראה דבכגון דא הו״ל לאסוקי אדעתי׳ שהכתובת אינה נכונה. ומ״מ אנוס הי׳ בזה שאין ביכולתו לבערו, ראה נוב״י קמא או״ח כ. אבל רוה״פ חלקו עליו.ואף שלכאו׳ נכלל במכירה, וכמה מהפוסקים הנ״ל מיירי בגוונא שלא נכתב להדיא בשטר למכור, וכפי שנכתב ברוב השטרות (ומפורש שאפשר למכור חמץ שהוא על הדרך – שו”ע אדה”ז סי’ תמח סעיף יא), כאן מכירתו לא הועילה לפי שאינו ברשותו. וכ״כ בשו״ת אג״מ או״ח א, קמו. ושם שאינו יכול לבטל ג״כ ונמצא שעבר אדאורייתא. ומצדד להיתר מטעם שלמעשה אינו עובר על ב״י כיון שלא הי׳ ברשותו. ונסתפק בנוגע למעשה. אלא שכנ״ל תליא בפלוגתא.

[ובשו״ת אמרי יושר ב, כג נראה דס״ל שמכירתו הועילה, אלא שאין לסמוך שמכר, דלא אסיק אדעתי׳ שלא יגיע לפני פסח. ושם כתב שהנשלח יכול למכור מדין זכין, ומכירת הנשלח הועילה באם כתב כן בשטר הרשאה. ולא נחית לסברא הנ״ל שאינו ברשותו למכור. ובשו״ת אג״מ אוקים לה שהאמרי יושר מיירי באופן שאפשר להחזירו מהדואר].

אלא שבגוף סברתו צ״ב שסו״ס הוא ברשותו ויכול למכור לאחר, ורק שאין הדואר מחזיר מצד נימוסיהם. ובשו״ע אדה״ז תמ, א מפורש שגם כשמונח בחצרו של חבירו יכול למוכרו. ולפ״ז פשוט שאפשר לבטלו. וראה תהל״ד לא, ה. אמרי יושר שם. וגם את״ל כדברי האג״מ, הרי אינו בביתו ולא באחריותו, וה״ז כמפקיד אצל גוי שלגאונים אינו עובר מדאורייתא. ואף להאומרים שהנפקד משאיל מקום למפקיד, ראה אדה״ז תמ, א, הרי ל״ש כן בנדו״ד, ראה עד״ז מהרש״ם ז, קסה בנוגע חמץ שעל הרכבת. ובקו״א שם מפורש דהיכא דל״ש ה״ט אינו עובר. ומצד חיוב ביעור מדרבנן, ראה אדה״ז שם ובקו״א, והוכיח שם מחמץ הגזול שהנגזל עובר ושחייב בביעור אחה״פ, הנה, להגאונים י״ל שגם מדרבנן אינו חייב ביעור, ראה פמ״ג תמ במ״ז ד. וגם להחולקים,  בכגון דא  י״ל שפטור מביעור, ראה מהרש״ם שם.

וי״ל עוד שכיון שהחמץ היתה אבודה הימנו הרי לא עבר אב״י מה״ת בלא״ה שאינו מצוי בידו. ולאידך מהני המכירה – ראה אמרי יושר שם שגם הנגזל יכול למכור.

ואכתי איכא להנדז דל״ש מכירה בדבר שאינו מסויים ואין ביכולת הגוי לדעת עד״ז. ומ״מ בימינו אפשר לברר באופן חוקי על חבילות שבדואר. ו בהפ״מ כבר הקלו בכל כיו״ב.

ועוי״ל דלא גרע מנפלה עליו מפולת, כיון שאא״פ בביעור.

וראה מש״כ בשו״ת חלקת יעקב או”ח סי’ קצא להתיר בנדון דידי׳. ובקובץ פעמי יעקב סי’ פד הקשה טובא בדבריו. ומ״מ גם הוא כתב שם סברות אחרות להיתרא. ואף שבחלק מהדברים יש להנדז, עכ״פ בהפ״מ יש להתיר. ו

וראה דעת תורה תמח, ז. ערוה״ב או״ח קיד, ב. פני מבין או״ח קא, ב.

ושו״מ אריכות בכיו״ב בשו״ת אגלי דבש א, נא-ב. ונו״נ בכמה מסברות הנ״ל.

 

 

#14453