« go back

בענין ייחוד בבית

 

שאלה:

אנחנו זוג צעיר עם שני ילדים, הגדולה בגיל שלוש.

אשתי כל היום נמצאת בבית עם הילד, ואני רוב היום נמצא מחוץ לבית [אבל עובד קרוב מאוד, פחות מ-5 דקות הליכה].

אנחנו גרים בתוך בית מחולק בקומה העליונה, אף אחד לא עולה במדריגות חוץ מאיתנו. הדלת החיצונית של הבנין נעולה עם מנעול כל הזמן.

האם אנחנו יכולים לארח לשבוע ימים אב עם בנו [הבן בגיל 14], מצד דיני ייחוד?

אני עובד קרוב, אבל יש לי שעות קבועות פחות או יותר שאני מגיע.

האם יש הבדל בדין בין יום ללילה?

אנחנו רוצים לעשות את הכל בצורה הכי מהודרת, ולא לסמוך על היתרים וכדו’.

 

תשובה:

מותרת להתייחד עם האנשים כשבעלה בעיר אם אין לבה גס בהן (ויש מחמירים כשעסקו עם האנשים. ויש מחמירים גם בפרוצים או בפרוצה).

כמו כן, גם בלי זה, מותר לה להתייחד עם ב׳ אנשים כשרים ביום.

כך היא ההלכה הפשוטה.

ומכל מקום, כיון שכתב שרוצה לעשות בצורה המהודרת ולא לסמוך על היתרים, נצייין כמה פרטים בדבר:

א. בפרש״י קידושין פא, א ד”ה בעלה כתב:  בעלה בעיר אין חוששין לה משום יחוד – להלקות דמסתפי מבעל השתא אתי. ומשמע, דאיסורא מיהא איכא. אבל בתוס׳ שם ד״ה בעלה כתבו להוכיח דאין חוששין כלל משום יחוד ואפילו איסורא ליכא. ואף שבר״ן ובנמוקי יוסף ובתוס׳ ר״י הזקן כתבו כרש״י – ובאחרונים יישבו קושיית התוס׳ (ראה פנ״י קדושין שם, שער יוסף ג, בינת אדם קכו, יז. ועוד) בשאר הראשונים כתבו כתוספות – ראה תוסהרא״ש, תוס׳ ר״פ, יד רמ״ה,  ועוד. וכן מוכח בשאר הראשונים ששינו וכתבו בלשון מותר. וכ״מ ברי״ף וברא״ש – ראה קיצור פסקי הרא״ש כד – ברמב״ם ובטושו״ע. וכ״כ האחרונים בדעתם – ראה ב״ח אה״ע כב, ח״מ שם יב. ב״ש שם יב. ועוד. וראה בבאר הגולה לשו״ע שם אות ס: לשון הרמב”ם והטור מימרא דרבא (פא ע”א), אבל רש”י והר”ן פירשו דלכתחלה אסור להתייחד.

ובברכ״י שם ח הביא כמה הוכחות לדעת רש״י. וכ״כ להוכיח בנתיבות לשבת שם ה. המקנה קדושין שם.

אבל כנ״ל למעשה קייל״ן דליכא איסורא כלל. וכ״כ ביש״ש קדושין שם שדעת רוב הפוסקים והרמב״ם וסמ״ג כתוס׳ שאפילו לכתחילה מותר. וגם לרש״י הוא רק איסור דרבנן – ראה פנ״י, שער יוסף, בינת אדם שם – וספיקו לקולא. ובבינת אדם שם, שבב׳ אנשים ״אין להחמיר כלל״.

ב. בבינת אדם אישות כלל קכו אות ז כתב לחדש שבנתח לה בעלה רשות להתייחד אסור, ווז”ל : אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתיחד עמה מפני שאימת בעלה עליה וכו’, ונראה לי דדוקא בבית אין בה משום יחוד דחוששת שמא יבוא בעלה, אבל כשתלך היא לבית אחר א”כ אין אימת בעלה עליה, שהרי בעלה אינו יודע היכן היא. ואם הלכה ברשות בעלה, וכ”ש שבעלה נתן לה רשות לדבר עם איש אחד דבר סתר ולסגור הדלת פשיטא דאסור. וראה בשו”ת דובב משרים ח”א סי’ שכתב להוכיח כדבריו. וראה גם בשו”ת אורי וישעי סי’ ח. בארות המים בחדושים על הרמב”ם תלמוד תורה פ״ב שהבינו כדבריו. וכ״פ בנדחי ישראל להח״ח כד, ו.

אבל בשו״ת ציץ אליעזר חלק ו סימן מ קונטרס איסורי יחוד פרק ה אות ז שהפריז על המדה בזה, שהרי נתן לה רק רשות ללכת לדבר עם האיש ולא נתן לה גם רשות לדבר עמו דבר סתר ולסגור הדלת.

וראה גם בשו״ת אג״מ אה״ע ד, סה, כא שהרבה להקדות על הבינ״א.

וומצינו להדיא בשו״ת הרדב״ז ג, תפא שהתיר גם בכה״ג.

ועוד, שיסודו של הבינ״א, דקשיא לי׳ שאם נפרש כפשוטו שמתיירא שמא יבוא הבעל בשעת מעשה, א״כ בגס בו נמי לישתרי, ולכן כתב לחדש שהפי׳ שמתייראה שמא יבוא הבעל וימצא שמתייחדת עם איש שאינו גס בה ויחשוד שזינתה, עיי״ש. אמנם באו״ז הל׳ יבום וקדושין תרטו, מוכח שפי׳ דחיישינן לריצוי בכה״ג למרות שמתייראה שמא יבוא הבעל. וכ״כ החיד״א בשער יוסף ג דכיון דגייסא בי׳ יצרא דעבירה חופף עליהם וחיישינן לאיסורא. ומכיון שכן נפל היסוד ונפל הבנין. זאת ועוד, שבדעת הרמב״ם אסו״ב כב, שכתב ״שאימת בעלה עלי׳״, וכן בשאר הראשונים שכתבו כלשון הרמב״ם (ולא כבהל׳ יי״נ – מאכ״א יב, טז – ״שאימתו עליהן ואומרים עתה יצא לפנינו ויראה אותנו״) הבינו כמה אחרונים (ראה ידי אליהו תיקון פח, ועוד – הב״ד בשיו״ב שם ונקט כוותייהו, ושם, דמילתא פסיקתא היא ואין לחלק חילקים מדעתנו), שאינו מחשש שמא יבוא ואימה טבעית עלי׳, וא״כ גם בכה״ג מותר. וגם למחמירים שצ״ל באופן שיכול לבוא, וכן מוכח בכ״מ, אין הכרח שיסכימו לחידושו של הבינ״א. ואף אלו שעיקר דבריהם להחמיר באופן שאין הבעל יודע היכן היא, אינו שייך לנדו״ז. ועוד, שגם בנדון דידהו מוכח בראשונים דלא ס״ל הכי – ראה תוס׳ שאנץ סוטה כג, א לגבי דין סוטה בארוסה ושומרת יבם אף שהבעל אינה עמם ואינו יודע היכן היא. וראה גם בתוס׳ שם כד, ב. וכש״כ בנדו״ד.

ג. כתב רבינו ירוחם נתיב נג ח״א וז״ל: ומאן דצניעא אפילו בעלה בעיר ופתח פתוח לרשות הרבים נמי צריך להתרחק מן הכעור ומן הדומה לו. ושרשו בחידושי יד רמ״ה קדושין שם. והב״ד בשיורי ברכה אה״ע סי’ כב סק”א, ובשו”ת יוסף אומץ שלו סי’ צז, עיי״ש. וראה אוצה”פ סי’ כב סעיף ח ס”ק ח ד”ה ובשיורי.

ד. בצפנת פענח על הרמב”ם הל’ איסורי ביאה פכ”ב הלכה יב שמלשון הרמב״ם “אינה חוששת” משמע שאין איסור על האשה כשבעלה בעיר, אבל המתייחד עמה עובר. אבל סתימת כל הפוסקים שלא חילקו בדבר אינו כן. ובכ״מ בראשונים הובא בלשון זכר ״סבר השתא אתי״, ״מיסתפי״ וגם לשון המחבר בשו״ע אה״ע סי’ כב סעיף ח: אשה שבעלה בעיר אין חוששין להתייחד עמה מפני שאימת בעלה עליה וכו’. וכן בכמה ראשונים הל׳ שמותר להתייחד עמה. וגם בתוס׳ קידושין דבבעלה בעיר ליכא איסורא, משמע דקאי גם על האיש.

ה. בנוגע להיתר ב׳ אנשים כשרים – ראה בארוכה במקורות ועיונים כאן:

What are the Halachos of Yichud when using Uber or Uber pool? 

 

למעשה, מותר גם לכתחילה. ובפרט שיש כאן גם בעלה בעיר וגם ב׳ אנשים. והרוצה להחמיר יחמיר.

 

 

#14229


Add Comment

Your Email address will not be published