I have a problem with my neighbors

 

Question:

I have a problem with my neighbors. There were workers working in his house.

Every time when they finish the job, they were leaving the gates for the parking lot wide open.

I told him to keep it closed since from that parking lot it’s easy access to my backyard. Once the gate is open there is no fence between our properties, so it’s all exposed.

Recently, somebody came at night and stole from my backyard. I saw on the morning that gates were wide open, and checked the cameras to see that they came from that gate, took my stuff and left. We can’t see coming from the gate but we saw them coming at night.

I asked the owner, and he said that he talked to the worker and they confirmed that they did not close the gate again.

So, because of his negligence my stuff were stolen.

 

Answer:

Certainly, the neighbor and his workers have an obligation to close the gate.

In this case, there is a halachic dispute if your neighbor is liable to pay for the theft of your stuff. Practically speaking, we cannot obligate him in the matter. Nonetheless, according to some poskim, while he is exempt from payment, and the Beis Din cannot obligate him to pay, there is a heavenly obligation, and the sin is fully atoned for only after payment. However, this isn’t a matter for you to take up with him.

 

Sources:

כתב הטור בסימן קנ”ז (אות ה): כתב הרמ”ה ז”ל מאן דמחייב למגדר בינו ובין חבירו, ולא גדר ואתו גנבי וגנבי ליה מידי דרך הגדר חייב לשלומי ליה. וכן כל הגורם להפסיד ממונא דחבריה כהאי גונא אף על גב דלא עביד מעשה והוא דאתרי ביה מעיקרא. ולא נהירא לאדוני אבי הרא”ש ז”ל דאפילו פורץ גדר בפני בהמת חבירו בידים פטור מדיני אדם על הבהמה. היינו שהרא”ש סובר שאין זה אלא גרמא, ופטור.

ובב”י סי’ קנה סי”ד מחודשים ד וסי’ קנז ס”ה הביא עד״ז מתשובת הגאונים (שערי צדק ח”ד ש”א סי’ כב) בשני ישראלים שיש להם שני חצרות וחורבה אחת מהן, ואמר לו שכן לבעל חורבה או בנה או גדור או מכור, שגנבים באים עלינו בלילה. כיון דמודה ר’ יוסי בגיריה, ומאי ניהו היזק הבא מכחו הילכך יש מן הדין על בעל החורבה לגדור כדי שלא יהו גנבים באים שם. וסיים עלה: ואיני מבין דברי תשובה זו דהכא לאו גיריה נינהו. ובשו״ע השמיט ד״ז לגמרי. וראה ביהגר״א סי׳ קנ״ה ס”ק קלא שכתב על דברי הב”י: ומ”ש דלאו גירי דיליה ל”ד דמ”מ אסור, אלא אפי’ גרמא לא הוי.

{בישוב דעת הרמ”ה כתבו האחרונים (בית יצחק (חו”מ סי מ’) קהילות יעקב (ב”ב סי’ ג’) שהרמ”ה לשיטתו שסובר שגם הפורץ גדר ונאבדה הבהמה חייב עליה מדין גרמי, והרא”ש שפוטר הוא לשיטתו שבפורץ גדר אינו חייב על אבידת הבהמה עכ”ד. וראה בית יצחק שם ובחזו״ א (ב”ב סי’ א ס”ק ג) שיש לחייבו לגדור מדין שותפין. ובחזו״א ר״ל שגנבים ברי היזקא יותר מפורץ בפני בהמה. והוא תמוה. ועיי’ ספר משפט המזיק עמ’ תג בהע’ ט”ז, וי”ז.}

הרמ”א בסימן קנ”ה סעיף מ”ד העתיק את ב’ השיטות:

שני שכנים הדרים ביחד וביתו של אחד נפרץ וע”י זה באים גנבים לבית השני ואמר השני גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק י”א דהדין עמו וצריך לתקן הזיקו (ר’ ירוחם נתיב ל”א חלק ו’ וכ”כ הטור בסי׳ קנ״ז בשם הרמ”א) ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה (ב”י) וכן אם לא גדרה ונעשה לו היזק פטור מלשלם לדברי הרא”ש:

ואת״ל בכללי הרמ״א כבשו״ע – במחלוקת י״א וי״א קייל״ן כי״א בתרא.

להלכה הב”ח בסי׳ קנז פסק כמו הרמ”ה והש”ך סקכ״ב דחה דבריו ופסק כמו הרא”ש. וראה נתה״מ סקכ״ב מש״כ להעיר בדברי הש״ך ולמעשה פסק ג״כ כהרא״ש. ושם, בפי׳ כוונת הש״ך שאינו חייב אפילו לגדור.

לכן בנידון דידן, שזה ציור דומה, שאחרי התראה פועליו של השכן לא סגרו את השער, ולכן לכאורה זה גרם לגניבה, יהיה תלוי בב’ השיטות ולמעשה אין להוציא ממון. והמזיק יכול לומר קים לי.

עוד זאת,  לענין חיוב המעביד בהיזק פועליו, שידם כיד בעה״ב, הנה, בשטמ״ק ב״ק צח, ב בשם רבינו יהונתן ובשם המאירי שחייב רק מחצה. והובא להלכה בשו״ת קול אליהו ח״ב חו״מ סי׳ כח ובמנחת פתים סי׳ שו ס״ב. ואפילו את״ל לחייבו בשלימות – ראה משפט  המזיק עמ’ קסט ובהערות שם – היינו כשמשתמשים בממון שלו – של המעביד, או אפילו בממון בעה״ב, וקיבל עליו שמירת ממון זה, ויש המחייבים גם כשמשתמש בחצר משותף שכאילו קיבל שמירה גם שם – ראה בס׳ הנ״ל במילואים ע׳ תרב. אבל בנדו״ד שההיזק נעשה בחצר השכן, שמעולם לא קיבל ע״ע לשמור שם קשה לחייבו בנזק פועליו. והעיקר, כנ״ל, שה״ז גרמא או פחות מזה.

כמו כן בנידון זה יתכן שאף הרמ”ה יודה, כי אין וודאות מוחלטת שהגניבה היתה מחמת שלא סגרו את השער של החצר, אלא זה אומדנא שראו אורות בווידיאו וכו’ ויתכן שגנבו אותם על ידי טיפוס על החומה של החצר האחורית של הנגנב וכה”ג, ומ”מ למעשה אף אם נאמר שזה ודאי כן שנגנבה מחמת הפשיעה, והרמ”ה יחייב, למעשה אין להוציא ממון בפלוגתא.

יתר על כן, ראה ביש״ש ב״ק פ״ו סי׳ ג שבפתח דלת בית חבירו בפני הגנבים – כמובן כשהגנבים אינם שם בשעת מעשה – ועי״ז נכנסו גנבים וגנבו חפציו פטור מלשלם. וכ״כ בשו״ת  בשו״ת מהרשד״ם חו״מ סי׳ שסה ובשו״ת בית דינו של שלמה חו״מ סי׳ כז ובשו״ת דברי משה חו״מ סי׳ קס. ועיי״ש בדבריהם שגם למ״ד שפורץ גדר בפני בהמה ויצאה ונאבדה חייב – כדעת הרמ״ה הביאו הטור בחו״מ סי׳ שצו, וכנ״ל שלרמ״ה חייב מדין גרמי – כ״ז בבהמה שדרכה לצאת, וברי היזקא, אבל בגנבים שאני. ומפורש כן ביש״ש, שגם לשיטתו לחייב בפרץ גדר בפני בהמה, הכא שאני. וראה  משפט המזיק ע׳ תד  בהע’ יח ויט.

אמנם, ברמ״ה מפורש לחייב גם בפורץ ביתו ונכנסו גנבים לבית שכינו. ואי אפשר לחלק דשאני התם שהוא ע״י מעשה, פריצת הגדר – שהרי בפשטות מיירי גם בנפרצה מאלי׳ ללא מעשה וכבמחיצת הכרם שנפרצה. וכן מפורש להדיא ברמ״ה ב״ב ב, ב דמהכא דמעינן שחייב בגרמי גם ללא מעשה. אמנם עדיין מקום לחלק, דהתם הוא ע״י ממון שלו שנגרם ההיזק משא״כ בפתיחת דלת גרידא, שאין כאן לא מעשה ולא ממון שלו – ראה עד״ז בשו״ת הרשב״א ח״ג סי׳ קיז. ובמאירי ב״ק נו, א: שמ״מ יש כאן מעשה שלו שגפניו מתפשטים וכו׳. וכעי״ז ברא״ש (ב״ק פ״ט סי״ג. ב״ב פ״ב סי״ז – דאיהו פטר בנפרצה ביתו ונכנסו גנבים לבית חבירו – דמחיצת כרם הוא כעושה מעשה כיון שמעורב שלו בשל חבירו. ומוכרח לומר עד״ז בדעת מהרשד״ם, שהרי לדידי׳ חייב בגרמי גם ללא מעשה – ראה שו״ת שלו חו״מ סי׳ קעט שהוכיח ממחיצת הכרם. ועכ״ז בפתח דלת בית חבירו בפני גנבים כתב לפטור, כנ״ל. [ואולי ס״ל לחלק באו״א, שרק בברי היזקא חייב, וכפי שביאר שם החילוק בין בהמה לגנבים. וכ״ה במאירי שם בתי׳ בתרא בשם חכמי הדורות שלפנינו, שבמחיצת הכרם נודע בודאי שהאיסור בא ע״י כך. ולפ״ז, אינו עולה יפה עם דעת הרמ״ה בנכנסו גנבים דרך ביתו הפרוץ לבית חבירו].

אמנם, בנוגע לדברי הרמ״א בשם הב״י דלא הוי גירי דילי׳ הקשה בחזו”א (ב”ב סי’ א ס”ק ג) שהטור הביא דברי הרא״ש שחולק על הרמ״ה רק לענין תשלומין, אבל מודה להרמ”ה שחייב לגדור, מכך שהשוה  ד״ז לפורץ גדר בפני בהמת חבירו. ולא מצינו מי שחולק ופטר מלגדור. וגם הב”ח והש”ך כתבו רק לענין תשלומין.

ומה גם, שבטעם הרא״ש כתב בש״ך כיון דלא ברי היזקא. והנה, מצינו בכנה”ג (סי’ קנה הגה”ט עז) שכתב בזה”ל: ראובן שיש לו מקום חרוב סמוך לביתו של שמעון שהוא דר בו, ונעשית אשפה גדולה, ואומר לראובן: או בנה מקומך, או גדור, על שלא יהיו משליכין אשפה ויהיה לו היזק, הדין עמו. ואם אומר שאין לו ההוצאה, יכריחוהו למכור למי שיכול לבנותו או לגדרו. (תשו’ הגאונים סי’ ק). עכ”ל. וכתב הכנה”ג: אמר המאסף, לא דמי זה לתשו’ הגאונים שהביא רבינו המחבר בסי’ קנה מחו’ ה ובסי’ קנז ס”ה. עכ”ל. וראה פעמוני זהב (שם) בביאור דבריו: נראה דאין זה סותר לסברת הי”ח שהביא מור”ם דזה היזק מצוי הרבה יותר מנפרץ ביתו שיש חשש גנבים שכתב מור”ם במחלוקת והואיל וזה היזק מצוי הרבה יותר אפילו החולקים מודים כמו שנראה מדברי הש”ך (ס”ק כב). עכ״ד. אבל להעיר שבנתה״מ העיר על הש״ך שאינו תלוי אם ברי היזקא או לא.

ועכ״פ, לפ״ז יתכן שבמקום דשכיחי גנבים, וכבר נגנב אצלו כבנדון זה, אפשר לחייבו לגדור. וכל שכן בנדון זה שמדובר רק בסגירת השער דמחוייב בו בלא״ה מדין משיב אבידה. ובפרט, שיתכן שהש״ך כאן לשיטתו בסשפ״ו סק״א, ועיי״ש סקכ״ד, דקייל״ן כריצב״א שחיוב גרמי תלוי בשכיח היזקא. וס״ל שגנבים לא שכיחא. ומ״מ כיון שאין הכרח בדבר, ולא פלטינן מפלוגתא, אא״פ לחייבו בתשלומין.

ובנוגע לדיני שמים – שאומרים לו חייב אתה בדיני שמים, ש״ך חו״מ סי׳ כח סק״ב – תלוי שלביהגר״א אפי׳ גרמא לא הוי. אמנם, בקצוה״ח סי׳ לב סק״א שאפילו בפטור מדיני שמים, עונש ודאי אית לי׳ אפי׳ בגורם דגורם. וראה נחל יצחק סע״ה אות ה ענף ו בכוונתו. וראה משפט המזיק ע׳ רנד בהערות. ולאידך, את״ל שאינו חייב בהיזק פועליו, בנדו״ז, אפי׳ עון ליכא.

והנה, בשו״ת נחלת שמעון סי׳ נב שאין לכתוב בפס״ד שחייב בד״ש, ורק מודיעין לו שלא בפני בע״ד, דלאו בעל דברים דידי׳ הוא בדיני שמים. ודבריו מחודשים. ולא אישתמיט בשום מקום לומר הכי. וסתימת הש״ך ושאר פוסקים שאומרים לו שחייב בד״ש, הוא בפני בעל דין, דאל״ה הו״ל לאשמועינן שמכניסים אותו שלא בפני בע״ד עוד פעם. וא״כ ה״ה לכתוב כן בפס״ד.  וכש״כ לנפהשיטות שמכריזין עליו – ראה משפט המזיק שם ע׳ רנו הע׳ ו. ובנדוננו, שאין כאן פס״ד, כ״א הבעת דעה, שלא קיבלו ע״ע ב׳ הצדדים, ודאי אין כאן בית מיחוש.

 

 

#1422