Not eating Matzah 30 days before Pesach

 

Question:

It is often repeated that it’s “minhag Chabad” not to eat Matzah starting already 30 days before. However the only basis for this is a letter in Igros Kodesh in which the Rebbe writes this to a person in the context of a response to a person whom the dentist wants to pull out his teeth.

Is a letter to a yachid in which the Rebbe mentions something in passing enough to re-establish something as minhag Chabad despite the fact that the Rebbe never came out with any such proclamation or request to add to Sefer HaMinhagim?

(It is also quoted in the hosafos to Likkutei Sichos, however it should be noted that it’s quoted in full context of the letter – about the teeth and all).

 

Answer:

It’s a well known minhag by Chassidim well before the publication of this letter. It’s quoted in Luach Kolel Chabad, the standard Luach for Chassidim, and elsewhere.

Additionally, the custom is practiced in other circles too – see below – and thus there’s no reason to assume that this was a personal directive to this individual only. Aside from the above, the language used in that letter implies it’s a general concept, not related to this individual.

 

Sources:

ראה קדושת ישראל אות מב. משנת יעקב ג, תעא. שו״ת אגרות משה או״ח א, קנה. יסודי ישורון ו מערכת ניסן ע׳ כא. מנהגי מהרי״ץ דושינסקי חודש ניסן הכנת הסדר ט. שמחת המועדים ע׳ שלט שכן נהגו הגרצ״פ פראנק והגרשז״א. ובחוברת “קובץ שמע בני” (בני ברק תשמ”ח) – ליקוטי מנהגים של יהודי דרום גרמני׳ – במנהגי פסח “אין אוכלים מצה שלושים יום לפני פסח״. גם בספר “מקראי קודש הלכות ליל הסדר” מאת הרב משה הררי (ירושלים תשנ”ב): “כך קיבלתי ממשפחת חתני, שהם כעשרה דורות פעיה”ק ירושת”ו, אך ייתכן שנהגו כן כבר בארץ מוצאם גרמניה”. ושם מהגר”א נבנצל שליט”א, “שכן נוהגים מיוצאי גרמניה, אך לא ראה מקור לכך”. וראה הנסמן בחקרי מנהגים (להרה”ג ר”י גורארי’) ע’ קנא. ובמנהגי מהרי״צ הלוי ז, א שכך רווח המנהג בפרנקפורט וברוב קהלות אשכנז בדורות האחרונים. וראה המצויין שם.

ולהעיר מזמן אפיית מצה – ח״י תנט, ד.  פמ״ג תנח בא״א א.

בנוגע ללוח כולל חב״ד – העירוני שאינו בדפוסים הקדומים, וניתוסף בזמן האחרון. אבל יהי׳ איך שיהי׳ המנהג נזכר בכמה מקורות, וגם אצלנו מאז ומקדם. ולדוגמא נמצא אצלי קובץ הלכות פסח שי״ל בשנת תשד״מ שעברה הגהתם של זקני חסידי ורבני אנ״ש ונזכר שם המנהג בפשיטות. וכפי שהזכיר בעצמו נתפרסם בשעתו בלקוטי שיחות חי״א ע׳ 293. (וידוע שהרבה מכתבים נשמטו בלקו״ש מטעמים כאלו). והעיקר שהמנהג מפורסם אצל אנ״ש, ונהגו בו מן קדמת דנא.

ובאשר לסגנון המכתב, כ״ה הלשון באג״ק ח״ח ע׳ שיט: ובימים אלו שמתחילים כבר את המצה מיכלא דאסוותא שלכן יש ליזהר מאכילת מצה ל’ יום לפני הפסח הרי יומשך גם לו רפואה קרובה וכו׳.

[ולהעיר שריבוי מנהגים לא נכללו בספר המנהגים, וכנזכר בהערה לספר ההמנהגים בהקדמה. ומהם: שאין אומרים תשליך בר״ה שחל בשבת, שאין הקהל אומר זכרנו ומי כמוך בחזרת הש״צ, שיושבים בסוכה בעת הגשמים, שהנשים אין מברכות הגומל, שחסידים מברכים בעצמם על הלל גם בציבור, שההסבים וסבתות מקיפים את החתן בחופה – ואכן יש מפקפקים בחלק מהנ״ל מטעם זה ואכ״מ. וראה גם ר״ד בעת הסעודה ב׳ דחגה״ס תשכ״ט. אחש״פ תשכ״ט].

 

 

#13634