Can sticky notes (like post-it’s) be used on Shabbos to mark a place in a book?

 

You may place them and remove them if it’s meant to remain there less than a day. If it will stay longer, one should ideally be stringent.

Regarding taking one off its stack (if they are stuck together):

It should be removed for the first time before Shabbos, and then it can be reattached as needed.

 

See these two links for similar discussions:

May one tear open and use bandages and sanitary napkins on Shabbos?

Is it a problem to open the flaps of diapers on Shabbos because they are stuck together?

 

Sources:

ראה בהנסמן שם וגם בהלכה יומית אות תצו.

ואף שלא נעשה להתירו ביומו – לא גרע מדפי ספרים שנדבקו שלא נעשה לקיום, דלאונתוקי קיימא, ראה שם. ובנוגע למקרה זה בפרט יש עוד סברות להתיר, שאינו דומה כלל לתופר – ראה בערוה״ש שיז, יח בהחילוק בין קושר לתופר, דחיבור דקשר ראוי להתירו ולהשיבו לקדמותו, משא״כ בתופר ומדבק שכשירצה להשיבם לקדמותם בהכרח לקלקלם ולקרוע זה מזה. ולפ״ז י״ל שהדבקה כזו שאפשר להוריד בקל אינה בגדר תופר. וראה גם שו״ת אג״מ או״ח ב, פד בנוגע לסיכת בטחון שצ״ל באופן ששני הניירות נעשים כדבר אחד ממש. אבל אם נשארו שני חלקים אף שמחוברים אינו בגדר תופר. וראה גם בחזו”א בהשמטות לאו”ח שמ – לענין סיכת בטחון לפי שעה – שה״ז כמהדק בקרסים, שחזותו מוכיח עליו שאינו תופר. (ולהעיר, שבקצה”ש סי’ קמו סעיף יב בדה”ש כב מתירו מטעם דהוי תרי דרבנן {בדוגמת להמבואר שם בביאור הדבר למה התיר אדה”ז בסימן שיז סעיף ז לקרוע תפירה שאש”ק – ראה גם הלכה יומית שם} שלא הוי דרך תפירה, וגם אינה של קיימא, ויש להתיר אפי’ בפני עם הארץ. ובאג”ק חלק י’ עמ’ תח מובא זה להלכה, עיי״ש עוד). ונדו״ד גרע מסיכת בטחון מחמת קלישותו – וראה גם בספר בנין שבת מלאכת תופר פרק י’ שכותב להעיר ולא למעשה, שאפשר שהדבקה קלושה כזה אינו נכלל במלאכת תופר. ועיי״ש אצלנו ובהלכה יומית. ועפ”ז פוסק בשש”כ פרק כ”ח סעיף ח להתיר כאן (בצירוף עוד סברות המובאים שם בפרק ט הערה כא). וי״ל שהוא ע״ד שתי תפירות ללא קשר. וראה גם נשמת שבת הלכות תופר סימן רו. צי”א טז סימן ו בנידון דומה. מנחת אשר ב לט.

בנוגע להסרתן מהערימה שבמחברת: ראה בצי”א ובשש”כ שמחמירים להסיר פעם אחד לפני שבת. וראה גם נשמת שבת שם. ועיין עוד בנוגע לחיתולים במנחת יצחק ח לא, ט מא, משנה הלכות ח ס, קנין תורה ה כו, שבה”ל ה לא ב, אז נדברו ו לא, יחוו”ד ו כד, באר משה ו יד, אג”מ או”ח ב פד.

וח״א העירני במכתב בטעם שכתבנו להחמיר בעשוי להשאר יותר מיום אחד, שלכאו׳ גם בזה יש לצדד לקולא ככל הנ״ל. וזה אשר השבנו: מה שלא הקלנו, לפי שהטעם לקולא כאן הוא רק מצד איכות ההדבקה וד״ז אינו ברור. והיינו טעמא שהחמרנו בהסרה מהמחברת – למרות איכות ההדבקה – אף דשם קיל יותר שהמדובר בקריעה ולא בתפירה.

ועוד טעם להחמיר יותר בהסרתן מהמחברת משום מכה בפטיש, אבל מצד קריעה נשאר רק הטעם שהדבקה קלושה. ול״ש לומר שיש לצרף גם שעשוי לשים ולהסיר תדיר, שאם עשוי ליותר מיומו הרי אינו עשוי לפתוח ולסגור.

ומש״כ בקצוה״ש הנ״ל – גם הוא כתב רק מחמת שאינו עשוי לקיימא משא״כ כשעשוי לקיימא.

וה״ט בבנוגע לטיטולים לא כתבנו להחמיר בכה״ג שעשוי ליותר מיומו – לפי שבפועל לא שייך שם כ”כ.

עוד זאת הקשה הנ״ל, דצ”ע מנין לנו לקשר הפרטים של קיימא בקשירה (יום אחד, שבעה ימים וכו’) לתפירה? ואפשר שבתפירה כל שאינו עשוי להתקיים לעולם היינו הך.

ועניתי לו, שפשטות דברי רמ״א ואדה״ז שיז שקשר שאש״ק ותפירה שאש״ק היינו הך. וכן מוכח בט״ז שיז, ה ולבושי שרד שם. והוכיח כן מהט״ז בנזר ישראל סז בלקוטי רמ״א יא. וראה קצוה״ש קמו בדה״ש כב אות 10. שבה״ל ד, לה. וכ״ה באגק יא ע׳ תז.

ולהעיר, שיש לצרף לההיתר – שאינו הדוק ודחוק, ע״פ אג״ק ח ע׳ צב.

ובקצוה״ש שם 9 כתב להתיר כבאג״ק יא הנ״ל. אבל התם הוא גם מטעם שמחט אינו בדין תפירה מה״ת.

 

 

#12807