« go back

I learnt that a Sukkah must be built for shade. If I just build the Sukkah for the Mitzva of Sukkah and I don’t intend to build it for shade am I not Yotze?

 

Full Question:

I learnt what the Alter Rebbe writes about the Sukka:

“One can fulfill his obligation [to dwell in a sukkah] only with a sukkah that is made for the purpose of shade alone, like the Clouds of Glory.”

As well as the Rebbe’s Sicha on this topic.

So I wanted to know, does that mean that if we just build the Sukkah for the Mitzva of Sukkah and we don’t intend to build it for shade we are not Yotze? (because that is what I’ve been doing for many years…)

 

Answer:

As you pointed out, it is clear from the Alter Rebbe’s opinion in Shulchan Aruch and from the Rebbe’s Sicha that the intention of building the Sukka for shade, is a critical component in the validity of the Sukka. However, this intention is included in the general intention that one is building the Sukka for the sake of the Mitzva of Sukka.

See below for a through analysis and sources.

 

ראה שוע”ר או”ח תרכ”ו, א. ובלקו”ש חל”ב ע’ 142 ואילך ובהערה 27 שם.

ובהשקפה ראשונה הי׳ אפ״ל עפ”י מש”כ בשוע”ר שם ובלקו”ש שם בכללות השיחה, שהסוכה צ”ל לתפקיד של צל ולא לתשמיש אחר – לצניעות או לאוצר ודירה. וזוהי כוונת כ”א כשבונים סוכה של מצוה, לישב בצילו שבעת ימי החג. ולאו דוקא שצ”ל כוונה מפורטת. ובלשון רבינו בלקו”ש שם: “אבל אדה”ז כותב שזהו תנאי בכל סוכה, ועד שכוונת עשייתה צ”ל אך ורק לשם צלצלל “צל בלבד”, בלי תערובת של כוונה אחרת – “להשתמש בה (גם) תשמיש של צניעות” דהיינו שכ”ז שבנה הסוכה כדי לקיים המצוה ולישב בה – ה”ז כשר. להוציא כוונה אחרת – וכוונה אחרת היא אך ורק לשם תשמיש, משא”כ לפי החלקת יואב אם עשה סוכה לכתחילה לקיים המצוה וגם לתשמיש של צניעות, הסוכה כשר.

שהרי החלקת יואב שם מדבר אודות ‘שלאק’ באם פוסל הסוכה וא”כ כשמסירים ה’שלאק’ הוא תעשה ולא מן העשוי.

ומביא מהראבי”ה שהפסל שמניח למעלה כנגד הענף שכבר מונח פוסל הסוכה. ובזה מחלק, שבסוכת הרועים (וה”ה שאר סוכות גנב”ך) שכל הכשר הסוכה הוא רק ע”י הצל כיון שלא נעשה לשם מצוה, כיון שהפסל אינו מיצל ה”ז פוסל. משא”כ אם עושה סוכה לשם מצוה א”צ שיהי’ לשם צל כלל ולכן הפסל אינו פוסל.

ומובן מעיון דבריו ששיטת החלקת יואב הוא שסוכה רגילה העשוי לשם מצוה כשרותו אינו מצד הצל משא”כ סוכת גנב”ך שכשרותו הוא רק ע”י צל.

ואף שהלשון שם הוא: “דכל שמתכוין לסכך לשם מצוה א”צ להתכוין לשם צל כלל” בלשון כוונה, ה”ז לאו דוקא אלא שכשרותו הוא מצד שהוא לשם סוכה ולא ע”י הצל (שהרי בסוכת גנב”ך א”צ להתכוין לשם צל כפשטות דין סוכת גנב”ך).

ולזה מביא כ”ק אד”ש בהערה בלקו”ש שם שלדעת אדה”ז אפילו סוכה רגילה כשרותו הוא מצד צל. ולא שצריך להתכוון.

ואפילו את”ל שהלשון כוונה הוא דוקא, ה”אבל משו”ע אדה”ז לא משמע כן” בההערה שם הוא שלדעת אדה”ז כשרות הסוכה (אפילו אם עשוי לשם מצוה) הוא מטעם צל. ולא שצריך להתכוון.

 

אבל באמת דוחק גדול לומר כן. נוסף שה״ז נגד כל עיקר תוכן השיחה וה״ז מעמיס בחלקת יואב ובשיחה פירוש הפכי ממה שכתבו, עוד זאת, שהרי בשיחה נזכר חלקת יואב ״ועוד״ ומזה שגם את״ל לפרש בחלקת יואב שכתב בלשון דלאו דוקא, הרי סברתו נזכרת בריבוי אחרונים.

ולכן נ״ל, שהשקו״ט כאן הוא בנוגע לפסול כוונה אחרת למחסה ולמסתור או לצניעות וכו׳. ומחדש החלקת יואב שבסוכה לשם מצוה לא איכפת לנו כוונה אחרת נוספת. ועז״כ בשיחה שאינו, שכן בסוכת מצוה באם מכוון למחסה ולמסתור וכדומה נפסלת. אבל אה״נ שאם כיון בסתמא לשם מצוה ה״ז ממילא לצל. ולא גרע מסתמא לשמה בקדשים. וכן גם לדעות ששמורה במצה היינו לשם מצות שבעת ימים מצות לאכלו והיינו שלא יאכל חמץ פשוט שמצה הנשמרת לשם בערב תאכלו מצות שכשירה אף שלא כיון לשם מצות תאכלו [וכן המנהג לפועל שאומרים לשם מצות מצוה – ולא לשם מצות מצה, דהיינו שמכונים בפירוש לשם בערב תאכלו מצות הנק’ בשם כל בשם מצות מצוה. (אף שיש לפרש שדעה הב’ שצ”ל לשם מצות שבעת ימים תאכלו מצות הוא לקולא דהיינו דסגי שימור לשם ז”י תאכל מצות ואם מתכון לשם בערב תאכלו מצות יוצא לכ”ע, וכ”מ באג”ק חי”ט, ע’ רלד)].

ופשטות הסוגיא דסוכת גנב”ך שמחדש שאפילו לשם צל כשר וכש״כ לשם מצוה. אלא שלאדה’ז עיקר הענין שהוא לצל ובעשייתו לשם מצוה נכללת כוונה זו ממילא. ובכלל ראיות עצומות מגמרא שגם כשאינו מוסיף צל כשר כמו סוכה בעשתרות קרניים וכן ביום המעונן. ועכצ״ל שגוף העשי׳ למצוה מכשירתו ובתנאי שאין כוונה נוספת [כגון לשם חלת תודה במצה].

והכרח לכך שאם נאמר שצ״ל דוקא לשם צל ולא לשם מצוה – וי״א שצריך לכוון לשם צל ולא יאמר לשם מצות סוכה (ולדבריהם צ״ע באומר לשם מצת מצוה שאולי אינו מועיל כיון שאינו לשם מצות תאכלו. וזו סברא מוזרה ביותר). – אם כן הרי צ״ע בכל סוכות דידן ולא רק מחמת קושיית השואל שבפועל לא כיוונו, לשם צל אלא גם במכוון ואומר להדיא, הרי אם בלבו פנימה עושהו לשם מצוה, שהרי באמת אינו צריך לצל, כיון שיש לו צל בבית -ואף את״ל שכשיושב בחוץ רוצה הוא בהצל הרי ביום המעונן ובמקומות מעונננים ודאי לא שייך לומר כן. וכש״כ לדברי הטור דמצות סוכה דוקא בחורף כשאין צורך בצל – מה מועילה כוונתו ה״ז פטומי מילי בעלמא.

וראה רמב”ם הל’ סוכה פ”ה, סוף הלכה ט. וכ”ה בשו”ע תרלה, א. אבל י”ל דלשם סוכה פירושה לשם צל (בפירוש).

וראה תשובות והנהגות ה, סימן רי. והמנהג שנז׳ שם הי׳ משום טעם מיוחד (ולהעיר שמנהגינו ג”כ להרבות בסכך – וא”כ ה”ה למנהגינו).

ולהעיר מחובת הלבבות שער חשבון הנפש פ”ג: “אין ללב בהן שום הכנסה אלא הכוונה לאלקים בתחילת המעשה כסוכה וכו’ “.

אבל ראה פרישה תרכו, סק”ז שמדבריו משמע להיפך עיי”ש.

וראה תוס’ יו”ט סוכה א, ח ד”ה החוטט בגדיש שצ”ל א’ משניהם ודבריו הוא כמו החלקת יואב. ומפמ”ג או”ח לב, א”א לב משמע דלשם צל אינו דומה לשאר דיני כונה לשמה.

 

 

#10978


Add Comment

Your Email address will not be published