Is it necessary to loosen the “yud” of the Tefillin kesher and re-tighten it every time when putting on Tefillin?

 

I’ve seen so many people doing this, yet I was never told to do this. Do I need to begin doing this?

 

Answer:

There are different customs between Chabad Chassidim on this matter. You may continue with your current practice. It appears that the Rebbe did not do it.

Either way, one who does do it should do it before the Bracha to avoid a question of a hefsek.

 

Sources:

מנהגים שונים אצל אנ״ש בדבר. וכו״כ חסידים העידו שלא נהגו כן מאז. ומהם: הגר״י לנדא, הרר״נ כהן, הרש״ח קסלמן, הר״ש לויטין (וי״א בשמו להיפך), הרי״י ראסקין. ועוד. ומהרצאת וסיפור הדברים בס׳ אשכבתא דרבי נראה שגם אדמו״ר מוהרש״ב נ״ע לא נהג כן. ומפי השמועה שביחידות (שהובאה בימי מלך דלקמן) נמסר שגם כ״ק הרלוי״צ נ״ע לא נהג בדבר.

אבל יש שהעידו להיפך שאכן ראו אצל חסידים הנהגה זו – הרז״ש דווארקין. ועוד.

אלא שיש להעיר שבמציאות בהכרח כמ״פ לפתוח הלולאה קימעא בכדי שיתאפשר להעביר הרצועה, ואין לדייק מזה שיש שנהגו כן שמצוה בדבר לפתוח בשופי בכדי לעשות קשר חדש.

ובגוף הענין – הנה ד״ז ידוע בראשונים כשי׳ רבינו אליהו, והובא בתוס׳ מנחות לה, ב ד״ה משעת. ויש שקיבלו שאדה״ז תיקן הקשר כך בכדי לצאת יד״ח שיטת ר״א. (וראה רשימות דברים חיטריק ב מדור הה״מ ה. ונשמט בהוצאה חדשה). אלא שצ״ע בדבר, דהא לא קייל״ן כוותי׳. וידוע שמרע״ה הודה לר״ת שא״צ לקשור בכ״י – סדה״ד ד׳ אלפים תתקל בתחילתו. (והובא בלקו״ש א ע׳ 227 הע׳ 21. כו ע׳ 187 הע׳ 39. וראה מה שהעיר רבינו בלשמע אזן מהדורת תש״נ ע׳ כד). וגם שאם כדבריהם כן הוא, שהוא לצאת דעת ר״א, מדוע לא ראינו הנהגה זו בתש״ר. (וראה לקו״ש לט ע׳ 22 הע׳ 3. רשימות חו׳ לד. אבל להעיר שיש מהראשונים דס״ל הכי רק בתש״י. וראה גם בתוס׳ שם. כן להעיר ששמועה שמענו שהיו החסידים שנהגו כן בתש״ר ג״כ. והוא לפלא. וראה תשורה ברמ״צ מונדשיין תשע״ג ע׳ 96 וע׳ 128). ועוד להעיר שבלקו״ש א שם, מיישב שי׳ ר״א שהוא קש״ק. ולא נרמז שם כלל, לא דבר ולא חצי דבר, שכך גם שי׳ אדה״ז (וכן גם בחל״ט שם). ומינה דלא שמיעא להו מן הדא. וכן כתבנו בקובץ הערות הת׳ ואנ״ש אושען פארקוויי גל׳ צט ע׳ 24.  (אלא שיש שר״ל ששיטה זו בדעת אדה״ז עדיפא טפי, לפי שהקשר כבר קיים אלא שניתוסף בהקשר ע״י פתיחת הלולאה ועשיית חלקו מחדש, ושבכך א״ש כו״כ מהקושיות על שי׳ ר״א – ראה סידור רבינו הזקן עם ציונים והערות במילואים ח. פרדס ישעיהו  ב ע׳ 20. (ומה שהכריח שם כן מלקו״ש – אינו מובן לדידי ולדכוותי). ולפ״ז מקום ליישב מה שלא נזכר מזה בלקו״ש, כיון שבאמת לסברא זו מעיקרא לא קשיא מחמת קשר שאש״ק. וראה באו״א בסידור רבינו הזקן שם בהע׳ 6. ועדיין דחוקים הדברים. (ובגוף הישוב בלקו״ש שם דמצותה אחשבה – ראה גם לקו״ש יד ע׳ 16 הע׳ 30 ובשוה״ג. אג״ק י ע׳ שעח. ואכן בהגהות מרדכי חולין א נמצא עד״ז, דרחמנא קריי׳ קשר. וראה גם ישועו״י כה, ז.  בית שערים או״ח שב ד״ה הנה בענין. באר יצחק או״ח יד ד״ה ומצינו).

והנה, הנוהגים כן רצו להעמיס ד״ז בל׳ אדה״ז בסידור סדר הנחת תפלין: ואח״כ יהדק הרצועה בתוך הקשר כדי לקיים מצות וקשרתם. (וכ״מ שהבין המהדיר לס׳ טעמי המנהגים הוצאת אשכול בציורים שבסופו ע׳ תרכה).  אבל לדבריהם העיקר חסר מן הספר. ואדרבה, פשטות דברי אדה״ז מורה שגוף ההידוק היינו הקשר (ודלא כצורת הקשר הרגיל בעולם), ולא שצריכים לפתוח הקשר ממש ולחזור ולסגור. והיינו, שאדה״ז נתכוון כאן לומר שע״י גוף ההידוק מקיים מצות וקשרתם בכל יום, והדבר מתאים גם לשיטת החולקים על ר״א, שכן עיקר לדינא. וראה קובץ העו״ב קלה ע׳ כ. יגדי״ת ירושת״ו ה ע׳ 81. הערות הת׳ ואנ״ש כפ״ח מטו״מ תש״נ. תפארת מלך ע׳ 22. קובץ פלפול התמימים כפ״ח יט ע׳ 426. העו״ב תתקכד.

[ובהיותי בזה יל״ע להנוהגים כן באם מותר לפתוח ולסגור הקשר בשבת בלובש דרך מלבוש, אם הוא בגדר קשר ובגדר קש״ק. ובאמת שיש לשאול כן גם על גוף ההידוק בצורת קשר זו משא״כ בגוף ההידוק בקשר הנהוג בעולם דלא אישתמיט בשום דוכתא שאסור בשבת, בשונה מעשיית הקשר שפשוט שהוא בגדר קש״ק, וכדמוכח בעירובין צז, א. ובא״א מבוטשאטש תנינא לב,נב  ר״ל שבהידוק הלולאה אינו בגדר קשר לענין  שבת. אלא שהוא כתב לחלוק מה״ט על דעת אדה״ז. וצ״ע בדעת אדה״ז גופי׳ שמקיים בזה מצות וקשרתם. ונראים הדברים  שלדעת אדה״ז אין כאן קשירה מחודשת בכ״י, וליכא איסורא דקשירה בשבת, אלא שכוונת התורה בל׳ וקשרתם הוא על ההידוק המחובר לקשר, שבכך קושר התפלין. ומה״ט באמת לא הובא בלקו״ש שם כראי׳ בדין קש״ק].

גם בקצוה״ש ח, ח בשוה״ג שהביא מנהג המקובל אצל אנ״ש בקשר ש״י – לא נז׳ להדיא לפתוח הקשר.

ובהיות ואין שום רמז לדבר בדברי אדה״ז ולא בדברי רבותינו נשיאינו בכלל, וכן לא הובא כלל מזה בס׳ המנהגים, תמוה הדבר לומר שהנהגה זו נמסרה רק מפה לאוזן בדברים שבע״פ, שיסודתה בהררי קודש בדברי רבותינו נשיאינו, כשאין סרך רמז לדבר, והרבה חסידים לא שמיעא להו מזה.

ולדינא, ודאי אין חשש לעשות כן להרוצה בדבר, שלהלכה לא נקטינן שיש בזה חשש שאינו קשר ש״ק. (ולאידך גיסא, גם לר״א עצמו קיים מצות תפלין כשלא עשה קשר חדש, והוא רק למצוה ולא לעכב, וכדברי מרע״ה בסדה״ד שם. וכ״כ בשו״ת ערוה״ב או״ח ה, ב). אבל עדיף שיעשה כן לפני הברכה, כנ״ל בפנים. וכן נמסר מפי השמועה שנאמר ביחידות (ימי מלך ג ע׳ 984 בהע׳). וראה גם קובץ הערות הת׳ אושען פארקוויי גל׳ קא ע׳ 35. ראש אליהו בר מצוה כ״ץ כג, ג (ע׳ רעז ואילך). והאריכו בזה בקונטרס הנהגות רבי תפלין ע׳ טו.

וסיכום היחידויות וכו׳ בנושא – ראה מקדש מלך לאופר ד ע׳ תצט ואילך (מקובץ אהלי תורה לז). ובקובץ אה״ת, כמדומה בסביבות גל׳ לח או לט (תשנ״ז), ואינו תח״י, סוכמו כו״כ מהשמועות בד״ז בבירור, שרוב השמועות ע״ד ההנהגה לפתוח מקורם כמעט אחיד, ממי שגם קיבל כך מבית אביו, ושגם הנ״ל חזר בו ואמר שאינו יודע להעיד בבירור שכך הי׳ במציאות, ושהדעת נוטה בהנהגת רבינו שהיתה שלא לפתוח.

ולמעשה ההוראה היא ש״שייך לרבני אנ״ש שי׳״ (מענה י״ט טבת תשל״ט – ימי מלך שם). וביחידות (הובא שם) שישאלו אצל זקני אנ״ש. ולאחרונה נתפרסם מענה בכתי״ק להריל״ג ש״אין הוראה ממנו לאיזה צד שיהי׳״. הוספה לאח״ז: כעת נתפרסמה יחידות ט״ו אד״ר תשי״ט בתשורה לברמ״צ כ״ץֶ כ״א סיון תשפ״ד. ושם ע׳ ה: איך האב ניט געהערט וועגען דעם.

וראה מעשה מלך במקומו. הנהגות רבי שם.

 

 

#10328