הלכתי לרופא שיניים, ובטיפול הוא לוקח מקל מברזל מאוד דק ומעביר אותו בחוזקה בין השיניים הלוך ושוב כדי ליצור רווח בין השיניים, ויוצא דם קצת מהחניכיים. לפעמים הוא מוציא את המקל מהפה ושוב מכניס, ועל המקל יש דם, האם מותר לתת לו להכניס את זה שוב לפה ולהעביר את זה בין השיניים?
אין בזה שום חשש.
טעמים ומקורות:
שניכר שבא מאדם – ראה דרכ״ת סו, סח. כה״ח מז. וכ״מ בש״ך טז. וראה שטמ״ק כריתות כא, ב בהשמטות. וכן מוכח מט״ז סוסי׳ תקפד, לגבי דם מילה. וצ״ע מש״כ בהפלאה כתובות ס, א שבעת המציצה אין דם שפירש). ואינו דומה לשם שע״ג הככר דדילמא מעלמא אתא. וגם להאוסרים במציצה מאצבעו – היינו שעדיין שייך מרא״ע, אבל בנדו״ד נראה דל״ש החשש דאתי לאחלופי, שהחשש הוא לטעות במציאות (ולא בדין) ״דאתי למימר דם בהמה אכל״ (פירש״י כתובות שם). וכן בנדו״ד ל״ש בל תשקצו (ראה יד״י שם בנוגע למציצת דם שבאצבע).
שאינו בולע – ראה כנה״ג בהגב״י נב. וגם אם בולע, אין כוונתו לכך. ואף אם נאמר לאסור טעימה בלשון, ה״ז רק דרבנן, והוה תרי דרבנן.
שהוא במקום צינעא – ראה משל״מ מאכ״א ו, ב. אבל ראה פמ״ג בשפ״ד טז.
ל״ש מראית עין ברפואה – ש״ך פז, ז.
יתכן שנק׳ בתערובת – ראה רמ״א שם ובשפ״ד טז טפי׳ פחות מרוב – כשמתערב בפיו בשאר הנוזלים. אבל בניכר אי״מ – ראה יד אברהם שם. דרכ״ת שם עא. עצי העולה סז, ב.
ושו״ר שדן בזה בשו״ת מראה דבר ב, יט. ועיי״ש עוד צדדי קולא. וראה קובץ קול התורה נ, להחמיר במברשת שיניים כיון שאין צורך להכניס המברשת עם דם. וגם לדבריו פשוט לחלק.
