שלש שאלות בדיני נטילת ידים לשינת עראי

תשובות:

א) ההכרעה המקובלת להחמיר רק בשינה של חצי שעה או יותר. [ויש שכתבו שראוי להחמיר בזה אפילו בישן [פחות מג’ מנוטין] רק דקה ו-12 שניות – עיין בטעמים ומקורות].

ב) כן, גם כשישן על כיסא וכדומה.

ג) המנהג להקל בשינה ביום בהליכה ד׳ אמות. ויש שהחמירו.

טעמים ומקורות:

עיין בקצות השולחן סימן ב’ סק”א שראוי להחמיר ככל הדיעות. ועיין סימן ד’ סט״ו בשערי תשובה שליקט כמה דעות בזה, עיין שם מג”א סק”ג ומחה”ש שם ובט״ז סמ״ד סק״א, שלפי זה יוצא דקה ו-12 שניות הדעה הכי מחמירה – ראה גם שמירת הגוף והנפש ע’ קפא הערה מ”ה. ובככלות, מצינו ריבוי דעות מן הקצה אל הקצה, מ54 או 72 שניות, ל3 דקות ושליש (ולדברי אדה״ז – צויין במצו״ב – היינו רק שיעור נשימות קטנות אבל בגדולות השיעור הוא שעה), חצי שעה או יותר מחצי שעה, שעה, בכשתי שעות, לפחות שלש שעות, פחות מארבע שעות, שש שעות. או שהכוונה אינה לשיעור בזמן כ״א כל שינה שקם לפני חצות הלילה הוא בגדר פחות מס׳ נשמי. ומכיון שלדעת אדה״ז סתנ״ט העיקר בשיעור מיל שהוא 24 דקות, שבזה תלוי ב׳ הדעות 54 או 72 שניות, א״צ להחמיר כולי האי ב54 דקות. ועוד, שכנ״ל, שבכלל מקובל להחמיר רק בחצי שעה. וכל כי האי לא מחמרינן. ועוד ועיקר שבמק״א כתב אדה״ז שהשיעור הוא שעה. וראה מה שכתבנו בהסכמה לס׳ וכל מצותיך אמת. ומצו״ב. וראה הנסמן אצלנו כאן בטעמים ומקורות להלכה רכח.

ב) כדיוק לשון אדה”ז בסידור “אפילו ישן שינת עראי”, תרתי משמע הן בזמן והן באופן השינה. וזיל בתר טעמא שגם השינה וגם הלילה גורמים לרוח רעה במקרה הזה. ועיין מה שצויין בהערה הבאה. ובמק״א – בהסכמה לס׳ הנ״ל – הארכנו, שאדרבה הכוונה לאופן השינה ולא לכמות השינה.

ג) המנהג להקל בזה, כנראה היות והשו”ע סי’ ד’ סט”ו הסתפק בזה. וכן מפורש בא”א מבוטשאטש סק”א בשם האריז”ל – עיין שמירת הגוף והנפש פרק נד ס”ד מה שציין בזה.

והארכנו בכ״ז בהלכה תרכ”ב וטעמים ומקורות שם.

#3886