קימה אבילות לפני הלל

 

שאלה:

אבל שיום השביעי חל בר”ח. יש שאחרי חזרת הש”ץ מקימים האבל ואז יכול האבל להגיד הלל עם המנין.

האם זה מקובל? והאם נכון לעשות כן שכל הציבור יוצא לפני אמירת קדיש תתקבל.

 

מענה:

יש מקום להנהגה זו, שינחמוהו אז. ומ״מ האבל יאמר ללא ברכה וישמע הברכה מאחר.

אין חשש בזה שהציבור יוצא, אם גם חוזר.

 

מקורות:

כ״כ בדע״ק שמנחמין קודם התפלה ואח״כ אומרים הלל. וראה שו״ת צור יעקב קל, ג, שעלה בהסכמה. ועכ״פ, אחרי שמו״ע. אבל לכמה דעות אינו אומר כל היום. ויש לחוש לדבריהם, לומר ללא ברכה, בשגם שבלא״ה לאדה״ז בסידורו אין הציבור אומר הלל בברכה ויוצאים מהש״צ.

אבל הרבה לא נהגו בזה ונהגו שהאבל אומר אח״כ בעצמו או במנין אחר (בברכה או ללא ברכה). ובשאר פוסקים לא נזכר מזה. ואפשר שלא רצו להפסיק בין תפלה להלל, משא״כ לדידן – ראה אדה״ז קלא, ה במוסגר.

 

 

#35035