נפקא מינה להלכה שעשו שונא ליעקב
שאלה:
לכב’ כת”ר שליט”א!
שלום וברכה!
רציתי לשאול:
על הפסוק: “וירץ עשיו לקראתו ויחבקהו ויפל על צווארו וישקהו” (בראשית לג, ד), פירש”י: “וישקהו – נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא, דספרי (בהעלותך סט) יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר’ שמעון בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו”. מה עניין הלכה לזה? יש נפקא מינה להלכה בזה?
יישכ”ג מראש ובשורות טובות.
מענה:
שקו״ט מזה בכ״מ. וארשום ר״פ בקצירת העומר.
והנה בכ״מ כתבו – וגם לעניננו – שגם אגדה בכלל הלכה. וכן מצינו בסנהדרין קד, ב: נתעלמה ממנו הלכה אבר אחד וכו׳. אבל בערוך ערך אבר ל״ג הלכה. וכן מצינו בכ״מ בחז״ל. וכבר כתבו מזה בנוגע אל יפטר מתוך חבירו אלא מתוך דבר הלכה, ראה הגהות מהר״ץ חיות ברכות כא, ב. (ויש שכתבו שם ג״כ דנפק״מ להלכה, ראה הגהות יעב״ץ שם. שו״ת חת״ס יו״ד רלה. ועוד. ולהעיר שבתר״י לא גרס שם הלכה. וראה הנסמן אצל אאזמו״ר בשערים מצוינים בהלכה שם).
ויש שהציעו שטה״ד היא וצ״ל הלא היא בידוע – כ״ה בישמח משה עה״ת וישלח ד״ה וישקהו.
וכתבו בכמה אנפי דנפק״מ לדינא: שאסור להתלוות בדרך ולהסתפר מהם ולהתרפאות אצלם. וכן כתבו שנפק״מ לענין שגוי אדעתא דנפשי׳ קעביד. וכן שמותר לאכול בשר וגבינה דל״ה כמכירים. ויש שכתב שיכול לברך על קדה״ש, ואין לו לחשוש שיחזור בו. והעירו שבירושלמי ב״מ ב, י שלר״ש חמור גוי חייב בפריקה. וה״ט שהוא בגדר שונא.
ועוד כתבו לפרש בכמה אופנים: שאין לזה טעם ושנאתם כגזה״כ. וא״ש שהוא מימרא דר״ש דדריש טעמא דקרא, ועכ״ז כתב שכאן היא הלכתא ללא טעמא. ויש שפי׳ שכל הלכה למשה מסיני אין בו מחלוקת, וה״נ כל הגוים סברי הכי, שגם טוב שבגוים הרוג. וכן פירשו שהלכה קבועה היא ושלא תשתנה לעולם – ראה לקו״ש כ ע׳ 150. ושני נביאים מתנבאין בסגנון אחד – ראה גם שו״ת אג״מ חו״מ ב, עז. ויש שכתבו שההלכות ללא טעם הן הגורמות השנאה ולא המצוות השכליות.
ולהעיר שבכ״מ הובא מרז״ל הנ״ל ללא תיבת הלכה.
#32926
