Geneivas Da’as in a Phone Call

 

 

Question:

Am I allowed to call someone to ask them for information about someone else, to get to know the person I’m calling?

 

Answer:

Yes.

 

Follow-up:

Just to clarify, would this be allowed even if I have no interest in the information I’m asking about?

 

Answer:

You may say something like “Hi Reuven, I heard you know Shimon. Can you tell me a bit about him?”

But not “Hi Reuven, I need info about Shimon”, as it’s a lie.

 

Sources:

 כשמתקשר לברר אודות שידוך, אבל כוונתו באמת לעמוד על טיבו של הנשאל בעצמו, ואין לו שום אינטרס לשמוע המידע בנוגע מי ששואל עליו, יל״ע האם יש בזה משום גניבת דעת (וכמובן, באופן שאינו משקר להדיא אלא מערים).

ולכאו׳ אפ״ל, שאין בכך משום גניבת דעת שאינו מקבל מזה לא ממון ולא החזקת טובה וכו׳. ואף שמקבל מידע שיועיל לשידוכין – הרי אם יועיל ה״ז גם טובת הנשאל.

והנה, יש שה״ר מזה שלכמה דעות מותר להטעות גוי, וליכא גניבת דעת, שהוא באופן שאינו מחזיק לו טובה. ולכמה דעות הותרה גנבת דעת במתנה מה״ט. אבל צ״ע בדבריהם. ואכן, נתקשו בכ״מ בהיתר להטעותו לדעת המתירים. ובשלמא לפירש״י חולין מד, ב ד״ה אינהו, דאיהו דאטעי אנפשי׳, קאי בכל גווני, כל שאינו אומר לו להדיא היפך האמת. וה״ט דשאר הפוסקים שאסרו להטעותו, משום גניבת דעתו. ובפשטות בגוי שאני, שהותר להדיא מכללא. וכמו שהותרה הפקעת הלואתו, הה״נ להטעותו שאינו משקר שלא כדין, שהממון מגיע לו בשין. וראה אדה״ז גזילה ג, שמותר גם לשקר. שו״ת חוט המשולש טו. וראה באו״א בט״ז יו״ד קכ, א.

וראה גיטין סב, א, שהקשו התוס׳ על פירש״י, באומר שלמא למר ואינו מתכוון לברכו רק לרבו, מ״ט ליכא גניבת דעת. ובתוס׳ הרא״ש כתבו שדומה קצת לגניבת דעת. וראה בחת״ס ומלא הרועים שהקשו מכמה דוגמאות שעשו כעי״ז. וצ״ל שממ הותר רק במקום איבה ודרכי שלום. וכ״כ חת״ס שם. וכה בראב״ן שהותר רק כשאינו יכול להישמט ממנו מננו. וראה ברכת אברהם שם. ובשו״ת מהרי ברונא קיג, והובא בגהש״ס לרעק״א, שבאמת אסור לגמוב דעתו בחנופה וכגון במדבר בלה״ק או שמסיים בלחש לכל לישראל וכיו״ב, והתם הוא רק בהרהור. וכן בס״ח נא שאין גניבת דעת גדולה מזו שמחרפו בשעת שאלת שלום. אמנם, התם גרע שמחרפו.

והנה, בשאילת שלום הרי לכאורה אינו מקבל טובה או ממון מזה. ואפשר שלכן הוא רק דמה לגניבת דעת. אבל בט״ז יוד קכ, יא פי׳ בדעת התוס׳ שמחזיק לו טובה. ולהעיר מלשון הרמב״ם דעות ב, ו שלא ינהיג עצמו בדברי חלקות ופתוי. ומשמע דאיכא נמי איסורא מחמת הערמה, אא״כ לצורך ומפני דרכי שלום וכו׳.

ובעניננו, אף שסו״ס מתנהג בדברי חלקות וצ״ל שפת אמת ורוח נכון לב טהור מכל עמל והוות, לישתרי לצורך שידוכין. ובמכ״ש הוא מזה שמותר אפילו לשקר להדיא לפעמים לצורך שידוך. ומאי שנא מאלמנה דאתיא לבי דינא דר״י ואמרי לה ספדי וקרעי וכו׳ כי היכי דלישרי׳ ר״י (יבמות קטז, א. ובמאירי שאין כאן הרחקת כיעור ומיחזי כשיקרא). וכן לחתום כערב בכדי שתתרצה לינשא, דמצוה הוא דעביד ולאו מידי חסרה, אף שאינו מתחייב באמת (רשב״ם יבמות קטז, ב. הגמ״י אישות יז, ט). וכן באלמנה, דכל היכא דלא נסבי לה אזיל שדי שמי׳ עלי׳, ואומר שהיא קרובתו (ב״ב טז, א. אבל בשו״ת דברי מלכיאל ו, לב, שבאמת מתכוון לקרב אותה. ולהסברא, דהתם אי״ז שינוי שיוצא מזה נפק״מ בממון או בדבר אחר, ורוב האנשים אינם מקפידים בדבר, ומי שמקפיד הוא לחנם – הנה, בנדו״ד הרוב מקפידים כשמתקשרים בהערמה).

ומ״מ יש לחלק, דהתם השקר הוא לצורך גוף השידוך. אבל הכא משקר לקבל מידע ולהחליט בדבר. ואפשר שכתוצאה מזה אדרבה לא ישתדך. אלא שלמעשה אין לנו להחמיר כשאינו משקר להדיא.

 

 

#43580