בדיקת חמץ על ידי שליח תחילה

 

איקלע לידי שאלה במי ששוהה בפסח אצל חותנו. והשווער לא יהיה בבית בזמן. והאיידעם רוצה לקיים מצוה בדיקה בזמנה. ושואל אם יוכל לברך על הבדיקה כשליח ולבדוק חדר אחד או שתים, וכשהשווער יחזור – יבדוק הוא שאר הבית. אלא שלכאורה יש כאן שאלה חמורה אם השווער יכול לברך, מחמת שהיא אותה מצוה. ודוק היטב בשו״ע רבינו ובקו״א לשם. ולאידך אסור לקיים המצוה ללא ברכה מדין ערום לא יתרום. האם נורה להאיידעם להמתין עד שהשווער יגיע?

והוריתי, שאף שהשליח רוצה לבדוק בזמנה, לכאורה ראוי שימתין עד שבעה״ב יבוא, שהרי כל הסיבה שרוצה לקיים המצוה בזמנה שלא להיות פושע ועבריין לבטל עיקר זמן המצוה. אבל הרי אין זו מצותו.

וניחזי אנן, הנה בפוסקים דיברו באופן ההפוך, דהיינו שלאחר שבירך בעה”ב שוב אין השליח יכול לברך, ומכאן שרש השאלה. שלא מצאתי סברא לחלק ביניהם.

והנה, מצד הדין דערום לא יתרום לכאורה כ״ה גם בשליח (ראה שו”ת מהרי”ל דסקין קו”א ה, קפא). ואין סברא לחלק שסו״ס מקיים המצוה ללא ברכה. וזהו יסוד הח״י בטעם שצריך להעמיד מבני ביתו. ובדגו״מ כאן מכריח ששליח מברך דאל״ה יהא אסור לעשות שליח שערום לא יתרום (אף שלכאו׳ יל״ד שאם היינו סוברים שאין חובת ברכה לשליח שוב ליכא דין ערום לא יתרום שמעיקרא בכה״ג אין חיוב ברכה). ואם העמדת בני ביתו היא רק למצוה ש״ד.

ויל״ע אם אח”כ יבא בעה”ב והשליח ישמע ברכתו ויוסף אח”כ לבדוק עוד קצת אם מתקן למפרע, שהרי באמצע המצוה יכול לברך, והרי כתבו דבנטילת לולב מברך לכתחילה אחר הנטילה על סמך שצריך עדיין לעשות נענועים. (גם יש לצרף שיטת האו”ז שעל כל המצוות יכול לברך בדיעבד גם לאחר עשייתן). אבל לא קייל״ן הכי לכתחילה.

ולהעיר מחי׳ רבינו שמואל פסחים ז בדעת המג״א שבשכח לברך בדעת בדיקה מברך בשעת ביעור, שבכה״ג חלה למפרע אבדיקה.

מאידך להפוסקים שכל מקום הוא מצוה בפנ”ע, ה״ז מעוות לא יכול לתקון.

והנה בחק יוסף תלג, כו, והובא משמו במשנ”ב שם בשעה”צ ה, שאין לבדוק לכתחילה לפני ליל י”ד משום שמפסיד הברכה. ומפורש שם דהיינו דוקא אם אינו משייר חדר אחד, אבל אם משייר חדר אחד אין בזה איסור שהרי מברך על חדר זה (וכן משמע במשנ”ב גופא בשעה”צ נו, שדן האם סגי בשיור חדר אחד מטעם אחר, ולא הזכיר כלל שיש בזה שאלה מצד ביטול ברכה). וכ״ה בשו״ע רבינו.

ולפ״ז יש לפשוט שהשליח יכול להתחיל לבדוק על סמך שישמע אח”כ הברכה מבעה”ב. ויש לחלק, דהתם לא חל עדיין חיובו. אבל כשכבר חל החיוב, היאך יכול להפקיע הברכה. ומסתמא זהו סברת רוב האחרונים שלא עלה ע”ד לאסור לבדוק לפני י”ג מטעמו של החק יוסף, דס”ל דכ”ז שעדיין לא הגיע ליל י”ד לא התחייב עדיין לברך, אבל לדעת החק יוסף שאסור להקדים הבדיקה מפני שמפסיד את הברכה, ואעפ”כ ס”ל דרק אם מפסיד הברכה לגמרי יש לאסור, מוכח דס”ל דהאיסור לעשות מצוה בלי ברכה הוא רק אם אינו מברך כלל על המצוה. ודוחק לחלק שכשהגיע זמן החיוב יש איסור גם על חלק מהמצוה, ואם לא הגיע זמן החיוב אין איסור רק אם מבטל לגמרי הברכה, דמהיכי תיתי לומר כן.

ויותר נראה, שמש״כ בחק יוסף ובשו״ע רבינו, לשייר חדר א׳ שאינו בדוק בליל יי״ג, אף שסו״ס מפסיד הברכה בשאר חדרים, דס״ל שבדיקה לפני ליל י״ד אינה בגדר מצוה כלל (ראה שם תלב בקו״א א. שם תלו, א. וזו הסיבה שאינו מברך. ולא כבמשנ״ב תלו, ד שאינו מברך מחמת שאין דעתו לבער כעת. ומשמע שעכ״פ היא בגדר מצוה), ואינו כעושה מצוה ללא ברכה, משא״כ בליל י״ד. והגריעותא רק במה שמפסיד הברכה בידים. אבל בליל י״ד שהוא בגדר ערום לא יתרום, מנא לן שמועיל מה שמברך אח״כ.

ובשו״ע רבינו נזכר רק שהוא בגדר נכון הדבר, שלא להפסיד הברכה. ואם מדין ערום לא יתרום לכאורה חמור טפי. וכ״מ בחק יוסף גופא. גם בשעה״צ שהזכיר הא דערום כתב בלשון שיש למנוע. ולא שיש איסור.

ולכאורה פשוט שערום אין לו לתרום אפילו אם ישאיר שאר פירות שיתרמו בברכה, שהרי כל פרי הוא מצוה בפ”ע. (ואה״נ, אם נאמר שגם בבדיקת חמץ כל מקום הוא מצוה בפ”ע ודאי לא שייך לומר שע”י מה שמברך באמצע מתקן. והספק רק להצד שהכל הוא מצוה אחת, האם כשמברך באמצע מתקן למפרע. והדבר נוגע גם בשאר מצוות כגון מי שהגיע מאוחר לתקיעת שופר ולא שמע הברכות, שכמדומה שכתבו הפוסקים שישמע התקיעות ויברך לעצמו בין סדר לסדר, וכעי”ז כתבו במגילה. ולכאורה יש חשש איסור של עשיית מצוה בלי ברכה, ואין לו לעשות כן רק אם אין לו אפשרות אחרת לקיים המצוה. ויל״ע).

ולהעיר מדוגמתו בשו״ת תה״ד סט, בפדה״ב מע״ש שיחול בשבת שא״י לברך, ועדיף למינטרי׳ לעשות בהכשר ובהידור. ומשמע שגם בזה אינו איסור. וראה ישועו״י יו״ד שה, יג שהוא איסור מדין אילם לא יתרום.

כן להעיר משעה״צ קסד, ו בנוטל ידיו שחרית ומתנה שאינו ביטול ברכה.

ואכתי איכא לאקשויי, שלפ״ז מ״ט אמרו שלא להפסיד הברכה ולא שלא להפסיד המצוה.

שו״מ בשבו״י פסח ה, ה – ע׳ נד שבאמת בבודק ליל י״ג ל״ד לערום לא יתרום, ומשו״ה מהני במשאיר חדר אחד, שלפחות לא נפסדה הברכה. וראה גם עד״ז קובץ קול התורה מד. ועיי״ש שהביא הך דפדה״ב. אבל בסוף העלה שגם בליל י״ג מקיים מצוה. ולאידך, שבמברך באמצע בדיקה בליל י״ד אי״ז בגדר ערום לא יתרום. וראה מורי׳ שעא. אשר לשלמה ג, יט. ושו״ר שכבר כתבו כמה לתמוה על המשנ״ב דל״ד לערום.

כן להעיר שבמש״כ רבינו תלו, א שאינו זמן העיקרי שתיקנו – אולי משמע שגם י״ג בגדר זמנה, אלא שאינו עיקר הזמן.

ובעיקר הדברים, שכמו שאם בעל הבית כבר בירך שוב אין השליח יכול לברך, א”כ ה”ה להיפך אם השליח כבר בירך שוב אין בעה”ב יכול לברך, העירוני שאינו פשוט כ”כ, ותליא באשלי רברבי, דהניחא לשיטת הח”י דס”ל דהטעם למה אין השליח מברך היינו משום שאין מברכים על מצווה פעמיים א”כ אין מקום לחלק בזה, אבל לפי שיטת העו”ש שהטעם שהשליח אינו מברך אם כבר בירך בעה”ב, היינו משום שמי שמקיים מצוה מצד ערבות אינו יכול לברך על מצוה זו, א”כ יש לומר דאם השליח בירך ושוב חוזר בעה”ב וגומר המצוה שפיר צריך לברך עוד פעם, ובשו”ע רבינו דוחה שיטת הח”י ובכמה מקומות חושש לשיטת העו”ש.

כן העירוני שבשו״ת מנח”ש ב, נח, ד, ס”ל דמי שבודק בית חברו שלא מדעתו הגם שמקיים מצוה מדין ערבות מ”מ אינו יכול לברך ע”ז, ומה ששליח מברך היינו משום שהוא שולחו של בעה”ב גם על הברכה (עיי”ש שדייק כן מלשון המשנ”ב). ולכאורה יש מקום לדבריו ע”פ שיטת העו”ש, אבל אינו מוכרח.

ותיתי לי לידידנו בעל בירורי סוגיות שליט״א על הערותיו הנפלאות. ומתוך דבריו דברינו.

 

#43901