What should be done if the Chazzen Began Birkas Kohanim during Mincha?

 

Question:

At our local Chabad minyan earlier this week, the chazan mistakenly started to say elokeinu vailokai avoiseinu borcheinu babracha and at around that point the congregants corrected to go directly to sim shalom as it was a regular mincha (not a tainis tzibur).

My question is, since he had already started, would it not be better for him to just finish the birchas kohanim?

 

Answer:

Should not finish.

 

Sources:

לכאורה מצינו שי״א לומר במנחה – ראה כלבו יא בתענית ובמנחה. אבל באר״ח תפלה כ: בתענית במנחה (וגם שינוי אח״כ, אם הל׳ ״ובכל עת שליח ציבור אומר״ או ״ובכל עת שש״צ אומר״. והא בהא תליא). ולכאורה, כן עיקר, שלא מצאנו חבר לומר במנחה. ובכ״מ שאין אומרים במנחה – ראה שבה״ל תפלה כג. הגמי״י דלקמן. תשב״ץ קטן רלט. רמ״א קכז, ב. ועוד. ושקו״ט בת״צ וביו״כ. וראה הנלקט בסידור רע״ג מהדורת סץ בנספחות לתפלת חול סד.

ויש שכתב שמה שאין אומרים במנחה הוא רק משום מנהג, וכתב לדייק כן בלשון הלבוש קכז, ב, ובלשון שכנה״ג קכז בהגה״ט ב. ויל״ד שכוונתם שכל עיקר אמירת או״א ברכנו בכלל הוא משום מנהג, שיש מקומות שבכלל אין אומרים. וראה תוס׳ ברכות לד, א ד״ה לא, שעכשיו שהורגלו לומר וכו׳. ובמשנ״ב קכז בבה״ל ד״ה אומר בשם התוס׳ שלא אמרו בזמן הש״ס. ובשו״ת מהר״ם ד״פ ד, תרמח דלא ידעתי מתי הוסיפוה. ובהגמי״י בסדר תפלות על השנה בנוסח ברכות התפלה א (והובא בחלקו בד״מ או״ח קכז, ד, מהגמ״י דפוס קושטא נ״כ טו, י), שנתקן בדורות האחרונים. וראה בהגמ״י שם יד, י). חי׳ אנשי שם למרדכי מגילה ג, ב. ובמנהג המקומות – ראה המנהיג ע׳ צט. טור קכז. שלה״ג. מגילה טו, ב בדפי הרי״ף. שו״ת גאוני מזרח ומערב צט. תשוה״ג הרכבי ע׳ שצה

ולכאורה כיון שלא נהגו במנחה, ואינו שייך לסדר התפלה, ואין טעם לאמירתו בזמן שאינו שייך לנ״כ, אף שהוא דרך בקשה, ה״ז הפסק. וממה שהנהיגו כך מעיקרא – אין ראי׳ להתיר הפסק בזמן שאינו ראוי לנ״כ. וכן אין להוכיח ממה שאין למחות ביחיד האומרו, לפי שי״א שגם יחיד אומר. ועוד, שסו״ס הזמן ראוי לנ״כ אילו היו עשרה.

וראיתי למי שהעתיק ברבינו מנוח תפלה ונ״כ יד, א, שאם התחיל יגמור. (וראה הוצאת ירושלים תש״ל ע׳ 116 בהשינוי בגניזת קהיר). ולא ראיתי שהובאו דבריו באחרונים. אבל נראה ברור דקאי לענין מנחת תענית, שי״א שלא לומר ברכנו. ואיהו נקט כך. ולכן כתב שאם התחיל יגמור, כמו שאם עלה לא ירד.

וראה מבשן אשיב תשע״ד א. מנחת דוד ראזענבערג א, סד, צג. ולא הביאו מדברי רבינו מנוח.

 

 

#43721