Are pillars or beams (with a ‘lintel’ on top) that their purpose is for decoration obligated to have a mezuzah?

 

Answer:

If its only purpose is for decoration and if not for the decoration this “doorway” would be superfluous (aside if those beams are for support, then they would be exempt regardless), it is exempt from the obligation of mezuzah.

For example: two random decorated pillars (with a ‘lintel’) in the middle of a room, and there is absolutely no reason for there to be a doorway/opening,

However, if one has an enclosed room/yard where he needs to have an opening in order to enter the room, and he has the option to make a plain opening without ‘doorposts and lintel’, but nevertheless he chooses to make pillars with a ‘lintel’ on top for beauty purposes, there is a reason to be stringent and have a mezuah fixed there, because in the end of the day he still needs the opening.

 

Sources:

הנה בחובת הדר ז, ח, ובהע׳ יט, כתב דנראה שפצימין שהם לנוי דינו כלחיזוק התקרה, לפטור ממזוזה. ולכאו׳ משמע כן בשו״ע יו״ד רפו, כ, שאין העמוד מחלקו לשנים כשנעשה לנוי בעלמא. וכן הוכיח משם בשו״ת חמדת משה ו. אמנם, שאני התם שאין רצונו לחלק לשנים, והרי איכא כבר פתח, והוספת העמוד היא רק לנוי, משא״כ בנדו״ד דליכא פתח רק ע״י פצימים לנוי וניחא לי׳ בהכי.

עוד מצינו בב״י או״ח סוסי׳ נה ד״ה כתב רבינו הגדול, בשם מהר״י אבוהב, שמחיצות שיש לתיבה אינו אלא לנוי ולא להבדל מחיצה. אמנם, שאני התם שדנים אם יש לזה שם מחיצה בכלל, וכיון שלא נעשו להבדיל לא מיקרי מחיצה, וממילא פשוט שאין ע״ז שם פתח. אבל במקום שיש מחיצות וצוה״פ כדין, מהיכא תיתי שאין שם צוה״פ מחמת שהמזוזה היא לנוי.

ובאמת, ראה חזו״א קעב בסופו, שהעשוי לנוי הוא עיקר עשי׳ לשם צוה״פ. וראה שם מה שהעמיס בדברי התוס׳ עירובין ב, ב ד״ה אלא, בנוגע לצוה״פ בהיכל. והובא בשו״ת מנח״י י, צד. אלא שנתקשה מדין העמוד שהוא לנוי. ולהנ״ל לא תיקשי מידי. (ובאגור באהליך כג הע׳ נב העמיס בד׳ חזו״א דלא מיירי שנעשה לקישוט אלא לצניעות, אלא שנראה שתהא סגורה וצנועה. וכ״ז דחוק ורחוק. ובכל אופן, גם לדידי׳, אם המטרה לעשות שיהא מראה צנוע יותר, או להבדיל משאר המקום, דינו כצוה״פ). ובאמת, גם בחובת הדר גופא נקט הכי, ראה במש״כ שם הע׳ קכג בקבעו סיפי שיש, יעו״ש. ודבריו נראים כסותרים זא״ז. (וראה באגור באהליך הע׳ נד). ויתר על כן, ראה חזו״א שם ג ד״ה והא, שכל שיש צוה״פ אפילו לא נעשה לשם צוה״פ ואפילו נעשה ממילא חשיב צוה״פ, ושאני כשעשוי לחיזוק תקרה דלא ניחא לי׳ כלל בסתימת הכותל. ובחובת הדר שם הע׳ יט הב״ד חזו״א בחדא מחתא, ולא הרגיש בסתירת הדברים. אלא שכתב בשמו שאם נעשה לשם צוה״פ לשבת חייב. אבל אינו, שבחזו״א כתב לחייב בכל גווני, ורק היכא שנעשה לחיזוק התקרה דלא ניחא לי׳ בסתימת הכותל. אלא שהוסיף בה דברים בפתוחה לרה״ר או כרמלית ורוצה בצוה״פ להתיר הטלטול מחמת דניחא לי׳ בהכי.

אבל לאידך, לכאורה יש לדייק דעמודים העשויים לנוי יש לדונם כעמודים לחיזוק תקרה, ע״פ פשטות לשון השו”ע רפו, ו, “מפני שהפצימין להעמיד התקרה הם עשויים ולא משום מזוזות”. ומקור הדברים במנחות לג, ב. והיינו דכמו שלחיזוק תקרה אין צורך בהפצימין למזוזות אלא בלית ברירה בכדי שהתקרה לא תיפול, וא”כ אינו נחשב כפתח, כן העשויים לנוי אינו צריך להפצימין וא”כ אינו נחשב כפתח, והוא רק בלית ברירה משום נוי (שבשבילו הוי דבר שצריך).

ומה שכתב החזו”א שאם ניחא לי’ בסתימת הכותל נעשה הפרוץ בגדר פתח ומקצת הסתום בצידי הפירצה  כפצימי הפתח – סברא מדנפשי’ קאמר. והגם שבנה יסודו בגמ’ מנחות שם, אין שם, וכן בטור (ב”י) ושו”ע, שום זכר לסברתו.

ואין להוציא מפשוטן של כתובים (בגמ’ ושו”ע), שבפשטות עיקר ההדגשה הוא שאין הפצימין לשם מזוזות של פתח (וכפירוש רש”י שם “ולא לשם פתח”), אלא יש בזה כוונה אחרת, ואין נפק”מ אם הוא לחיזוק תקרה או לשם ענין אחר.

ולולי דברי האחרונים, אמינא לפרש בחזו”א דלא כהמנח”י שם, שכתב שגם העשוי לנוי ניחא לי’ בסתימת הכותל ואחשבי’ לצה”פ ואינו כחיזוק תקרה. אבל באמת נראה לומר כמו שמבואר למעלה, שכמו שבעשוי לחיזוק תקרה אינו רוצה בסתימת הכותל, כ”ה בנוי שאינו רוצה בסתימת הכותל, וכל כוונתו הוא רק לייפות (ובדרך אגב בחר בציור של פתח ולא משום שצריך לפתח) ולולא זאת לא הי’ צריך לא לפתח ולא לסתימת כותל.

ופי’ דבריו שניחא לי’ בסתימת כותל – שניחא לי’ ב(צורת ה)פתח דוקא.

וראי’ לזה, ממה שממשיך שם “ולפ”ז וכו׳ והוא רוצה בצה”פ וכו׳ להוציא בשבת” – דהיינו שצריך לצוה”פ דוקא (וניחא לי’ בסתימת הכותל), ולכן מחשיבו לפתח, משא”כ בנוי שאינו מחשיבו כפתח אלא לצורה של יופי וכנ”ל. ואם כדברי המנח״י, עדיפא מינה הול״ל, והו״ל להשמיענו, שגם אם אינו צריך לצה”פ דוקא אלא דניחא לי’ בהציור וכדומה מ”מ מחשיבו כפתח.

ומה שנראה בחזו”א שם, שגם מחיצה הנעשית ממילא חשוב צוה”פ, איכא לפרושי, שאין כוונתו לומר שהצוה”פ נעשית במילא בלי שום כוונה, וכוונתו לומר, שהגם שמתחילה בנה את עמודים אלו לחיזוק תקרה, כעת שנפרץ החצר ורוצה להוציא להאכסדרה הרי הוא צריך לצוה”פ וא”כ מחשיבו.

וכן מה שנראה שם בחזו”א בסופו, שהעשוי לנוי הוא עיקר עשי’ לצוה”פ – הרי לשונו שם ברור “דזה העשוי לנוי הוא עיקר עשייה לשם צו”ה, ואע”ג דאויר י’ חשיב פתח אפילו בלא צורה של פתח וכו׳ מ”מ אין זה נוי המקדש”. וכוונתו לומר, דדוקא בההיכל, הנוי הוא (בצורת פתח, ולהיפך כשאין שם צוה”פ הוא העדר הנוי, ולכן יש) להחשיבו כפתח, אבל במקרה שאינו צריך לנוי של פתח דוקא, ורק כוונתו לנוי גרידא אינו מחשיבו לפתח, שאינו צריך לזה.

אמנם יש לחלק שבגופא דעובדא במנח”י כוונתו אכן לפתח, דהגם שמייפהו, מ”מ כוונתו לייפות הפתח שצריך. דהא שם הנדון הוא שיש לו מחיצה הסותם את כל החצר, וא”כ צריך פתח ליכנס לחצר, אלא שמייפהו שייראה נאה, ולכן שפיר אחשבי’ לצוה”פ (והגם שאינו צריך לצורת הפתח דוקא מ”מ כוונתו לפתח) ונחשב לפתח מעלייתא. משא”כ בנדו”ד שמניח שתי קרשים באמצע חללו של חדר או בשני הצדדים של הקיר רק משום נוי ואין לו שום כוונה כלל להחשיבו לפתח דהא אינו צריך לזה, משום שהכל חדר אחד וכיוצא בזה, לא נראה דאחשבי’ לצוה”פ.

(וראה גם במנח”י שם “וכ”ש בנד”ד שגוזזים סביב ומיפים את הענפים שיראה כשער וכיו”ב”.)

ולמסקנא דמילתא יש להסיק, שאכן בעמודים שאין להם שום צורך לפתח והם רק שם לנוי, ולדוגמא עמודים הנמצאים באמצע חללו של חדר אחד, שיש לפטרו ממזוזה.

אבל במקרה שהם גם משתמשים לפתח, ואכן יש צורך בכך, כנ”ל, יש ענין להחמיר ולקבוע מזוזה.

 

 

#23875