מה נוסח הברכה בקובע מזוזה לאחרים?

 

המנהג לברך ״לקבוע מזוזה״ בכל אופן.

 

הנה לדינא לא קיי״ל כרמב״ם לחלק בין מל בנו למל לאחרים.

אמנם,  אכתי יש לדון  דהן אמת לא קייל״ן לחלק במילה שאב יברך למול משום לא פלוג, אבל מהיכי תיתי לא לחלק באופן הפוך, שמי שעושה לאחר יוכל לברך לקבוע כשאינו מצווה ועומד (אלא מדין ערבות) – נגד הרמב”ם והר”ן. וכ״כ בקנין תורה דלקמן. ולכאו׳ מיוסד הוא בגמרא פסחים ז, ב שברופא אינו אומר למול דלא סגיא דלאו איהו מהיל. ומשמע שהוא גם למסקנא. אמנם, בעיטור סוף הל׳ ציצית שכ״ז אינו למסקנא, רק למ״ד שמברך לבער. וכ״כ במגן אבות למאירי שכל הסוגיא נדחית לשיטת ר״ת. וכ״ה מאירי פסחים שם.

ולדידי, פשטות דברי הקרבן נתנאל פסחים א, י, נב (ואגב הובא בשו״ת הצ״צ או״ח ו. וכן מצינו דסוגיין דעלמא כר״ת בחי׳ חת״ס הל׳ פסח תלב, ג)  דמיירי בכל גוונא. וכן נקט במזוזות ביתך דלקמן. והרי עיקר דבריו דל״ש ע״י שליח שצריך דעת בעלים. וא״כ ליכא נמי הסברא לחלק בין עושה בעצמו או ע״י שליח. וראה גם חלת לחם ז, ג. ונראה שהבין שכ״ה לא רק כשבעה״ב עושה המצוה אלא גם כששליח מברך.

וניחזי אנן, ובהקדמה, שנחלקו לדידן אם מעיקרא מברך במזוזה בעל גם לעצמו. אבל בשו״ע מפורש לקבוע. והרמ״א שתק. וכן מפורש בשו״ע אדה״ז תלב.

ומעתה יל״ע בנוגע לאחרים. וכבר העירו שבשו״ע השמיט חילוק דהרמב״ם במזוזה. וכן בהל׳ תרומות לא כתב לחלק. וגם הרבה ראשונים לא הביאו חילוק דהרמב״ם. (ומה שהביאו מהאשכול – להעיר שאינו במהדורת אלבק. ואכ״מ). וממה שבשאילתות ובה״ג חילקו בין מזוזה שמברך לקבוע ובמעקה מברך בעל – משמע שאין חילוק בין לעצמו ולאחרים. וכ״כ בשאילת שלום קמה, קמב בדעת השאילתות. וגם העירו שכל הפוסקים סתמו ולא חילקו, ועד לחיי״א וקיצור שו״ע.  (ובשלמא ברמב״ם שלא הביא לחלק בהל׳ מזוזה, עכ״פ הביא החילוק בהל׳ ברכות). וכן בסידור תהלת ה׳, ובכל הסידורים, הנוסח ג״כ לקבוע ללא חילוק.

וכן לא חילקו הפוסקים בתרומה וחלה ועוד.

ובחיי״א טו בסופו משמע שכ״ה גם במעקה (אבל ראה הגהות רעק״א לחו״מ תכז).

אבל י״א שבקובע לאחרים שקר דובר שאומר וצונו לקבוע. וראה שו״ת קנין תורה א, קכד. וכבר כ״כ בערוה״ש רסי׳ רסה לענין מילה. אבל כ״ז רק בדעת הרמב״ם. ועוד, שכיון שמדינא יוצא בכל נוסח, כפס״ד אדה״ז, מסתבר שכן הוא גם בנוגע לקובע לאחרים, מדלא חילק וסתם הדבר. (וכן הבין בשד״ח אס״ד מערכת ברכות א, טו, בדעת אדה״ז. וכ״ה בבירך את אברהם דיני מזוזה קכה, ב, הב״ד בפני יצחק א או״ח א, קפג. אבל י״א שלא יצא – ראה שד״ח שם שהביא כן מבירך את אברהם דיני ברכת המילה קיט, ד, אלא שנשאר בצ״ע. וכ״כ ברכת הבית נח, א). ורק שלרמב״ם לאו שפיר דמי למימר בל׳ כשהוא לא נצטווה. אבל לא נראה שהוא בגדר שקר, ובמכ״ש מטלית שאולה, ומ״ע שהזמ״ג לנשים. וכבר הביאו מהגר״ח מבריסק בנוגע לברכה על מעשה המצוה ע״י שליח, שהברכה על גוף פעולת המצוה.

והנה מצינו דוגמא כזו בשכנה״ג או״ח תרעו בהגב״י א והוב״ד בא״ר שם ב ובפר״ח שם, שגם באחר מברך עבורו ברכתו להדליק נ״ח, וכ״נ מסקנת המג״א תרעו, ד בסופו, וכתב שם שכן משמע מהרז״ן בפסחים, והיינו שהבין בדברי הר״ן גבי הפרשת תרומה, שכ״ה גם כששליח מברך. וכחלת לחם שם.  והוא דלא כתוס׳׳ רא״ם על הסמ״ג סוף הל׳ חנוכה. וכ״ה בחי׳ רבינו דוד פסחים ז, ב. (אבל עיי״ש בטעמו). ולכאו׳ כן המנהג גם באחר שתוקע ומברך עבור השומע, שמברך לשמוע. ויש לחלק.

ווכ״מ בשו״ת סת״ם רפט, ג. ומלשונו שמברך תמיד בל׳ משמע דקאי גם בקובע ע״י שליח.

וקצת ראי׳ מקו״א רסג, ג שמברך על הדלקת נר שבת במדליק גוי, ומציין לד״מ הל׳ ציצית, והיינו רק מטעם שלא עשה המצוה כתיקונה, ולא מחמת שנעשה ע״י שליח. אבל ל״ד, דהתם המשלח הוא המברך,  ומברך על ההנאה.

ולמעשה, אם כי הרבה אחרונים נקטו כרמב״ם, העירוני ולא ראיתי בפנים שבס׳ האסופות הל׳ מזוזה מכת״י פסק דלא כרמב״ם. וראה מזוזת מלכים מד בהלכה למשה עג ובשלום ואמת כט, והביא שמפורש בירושלמי ברכות ט, ג לגבי העושה מזוזה, דלא כרמב״ם. (אלא דתלוי בגירסאות). והביא כבר דברי הירושלמי כגי׳ זו באו״ז א, רכה לענין הפרשת חלה. וראה גם מעדני ארץ תרומות ד, ב. דרך אמונה תרומות ב, קמז ובציון ההלכה תכב. שם בכורים ה, ק.  מזוזות ביתך הוספות ותיקונים למהדורא שלישית ת (לע׳ קל וקלז. והעירו בהסתירות בדעתו בקונטרס פי כהן  אייהורן  ח, ז – ע׳ מג ואילך). שו״ת שרה״מ ב, צ ואילך (והביא כן משנות חיים בשו״ת סת״ם מזוזה ג, ומקנאת סופרים לג, ומא ואילך). קובץ מבית לוי יו״ד הל׳ מזוזה בשם שבה״ל. ובתפארת בנים טוביאס טז, וכן בשערי המזוזה יז, ז שהמנח״י למרות מש״כ בשו״ת ו, קיב איפכא, לא נהג כן. ושם, שכן נהוג אצל בעלי הוראה. ובכמה ספרים שכך המנהג הנפוץ, ראה לדוגמא מעדני ארץֶ שם. חיי הלוי ג יו״ד עו, ז. סידור צלותא דאברהם ב לענין מעקה. וכן בפתחי מזוזות רפט, א – ע׳ קח בשם הגר״מ הלברשטאם שלא ראה מי שיברך ״על״ בקובע לאחרים. וכמדומה פשוט שכן המנהג גם בהפרשת חלה. ומעולם לא שמענו שהמפריש חלה לאחרים מברך בעל. וגם בבירך את אברהם כתב לנהוג כרמב״ם רק כשאין מנהג אחר. וראה בכש״ט גאגין א  ע׳ תרלו  שהביא שיש חילוקי מנהגים.

[והעירני ח״א על דבר פלא, שבהגש”פ עם לקו״ט מציין רבינו דוקא לרמב״ם בברכת על ביעור. אלא שמציין בחדא מחתא לנ״כ הש״ס פסחים ז, ב. (ולהעיר, לרמב״ם י״א שלא יצא במברך לבער. והרי אדה״ז פסק שיצא בכל גווני). כן מציין לרמב״ם בעל אכילת מצה. ובאג״ק ג ע׳ ערה – השקו״ט למעשה הוא כמובן בשיטת הרמ״א].

 

 

#38413