Are there any restrictions on making a will? Any guidance of what to put or what not to put according to Halacha?

 

There are many distinctions between a Tzavaah, a will, written according to the Torah and a secular will. According to Torah law, a firstborn son receives double, only biological children inherit not adopted children, only paternal relatives not maternal ones, only sons not daughters (unmarried daughters receive a percentage of the assets, not a regular portion) and spouses do not have equal rights to each other’s inheritance. Husbands inherit from their wives only property that she owned or owned jointly at the time of her passing.

The most noticeable distinction, however, is that in a Torah will it is usually necessary to make a Kinyan, an actual transaction, with the individual before their passing, and at that time the property is transferred to the heirs, whereas in secular law it is sufficient to make the deceased’s wishes known.

There are many myriad details relating to these Halachos which are beyond the scope of this article. When writing a Tzavaah, it is crucial to do so with the advice of a seasoned Rav or a Torah-observant lawyer to ensure that it is done in accordance with Halachah. There are Halachically acceptable ways that one can grant parts of their inheritance to people who do not inherit according to Torah law. However, one should always ensure that a sizable portion goes to those who are inheritors according to Halachah; this as well should be done with the guidance of a Rav who has expertise in these matters.

 

Check out these informational links: 

Halacha2go article #822: Inhibitors for inheritance and rules for non-relatives.

Halacha2go article #427: A Bechor’s double portion.

Businesshalacha.com/estate-planning-wills-and-halacha

 

Sources:

ז״ל הרמב״ם נחלות פ״ו ה״א: אין אדם יכול להוריש מי שאינו ראוי ליורשו ולא לעקור הירושה מן היורש אע״פ שזה ממון הוא לפי שנאמר בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זו לא תשתנה ואין התנאי מועיל בה בין שציוה והוא בריא בין שציוה והוא שכ״מ בין ע״פ בין בכתב אינו מועיל. וכ״ה בשו״ע חו״מ סרפ״א ס״א. ויש לציין לל׳ הרמב״ם במו״נ ח״ג פמ״ב: שלא ימנע האדם טוב מן הזכאי לו וכיון שהוא הולך למות אל תהי עינו צרה ביורשו ואל יפזר ממונו אלא יניחהו ליותר זכאי מבנ״א בו והוא הקרוב קרוב יותר וכו׳ ויבכר גדול בניו בשל קדמת חיבתו ולא ילך אחר שאיפתו ומדה זו מאמצת אותה ומקפדת עליה תורת האמת הזו מאד וכו׳ וכבר למדה אותנו תורה במדה הזו הפלגה גדולה מאד והיא שראוי לאדם לקרב את קרוביו ולהעדיף הענקת המשפחה מאד ואפי׳ הרע לו קרובו ועשקו ואפי׳ הי׳ אותו הקרוב בתכלית השחיתות הכרחי שיביט הקרוב על המשפחה בעין החמלה.

ולא עת האסף פה כל הפרטים. והרוצה שיחכים יעיין בס׳ משפט הצוואה. פת״ח דיני ירושה. וש״נ. ועיקרי הדברים – בשו״ע חו״מ סרנ״ב. סרע״ו. סרע״ז. סרפ״א. סרפ״ב. ובשו״ע אה״ע ס״צ. סצ״ג. סצ״ד. סקי״ב. וראה שו״ע אדה״ז חו״מ דיני מכירה ס״ז–ח. אמרי יעקב לשם. ושקו״ט בציון לנפש סכ״ט. וראה שו״ת הצ״צ חו״מ סל״ח. סמ״ב. סס״ט. ספק למי ס״ו. פס״ד להצ״צ שנב, ג.