Minhag to say a Passuk that corresponds with one’s name at the conclusion of Shemone Esrei

 

Question:

I have a few general questions regarding the Minhag to say a Passuk that corresponds with one’s name at the conclusion of Shmone Esrei:

This is the main source for Saying a Pusuk for your name after Shemona Esrei. Question is, the Shalo writes that if your name is in a Pusuk (“Like Shalom or Dan”) you don’t say a pasuk starting and ending with the same letter, rather “obviously” say that pasuk with his name inside it. If so, is that how we should do it? And why don’t we see that rule in the list he brings down right after?

And in general, I see in the back of many siddurim a list of pesukim, are those any “kabala” or specific list? Or if I find an easier/more common pasuk – can I use that?

 

Answer:

Firstly, this is not from the Shaloh. It’s Kitzur Shaloh. Even there, it’s only in certain prints. That’s not what he says. He says that you don’t need to say such a pasuk, and you can say the pasuk which contains your name.

In practice, the custom is not like this. Most poskim who mention this custom omit this idea.

However, in the case where a person can’t find a Passuk which begins and ends with the first and last letters of his name, he should do so.

It should be noted that the list was taken from a different sefer, Ben Tziyon, which didn’t follow that opinion. According to his opinion, this applies only if his name is the very first word of the pasuk. Indeed, for the name זרח he follows this rule.

Some of the common lists of pesukim are listed in seforim dating back many years. However, they are not binding and you may use other (“easier”) ones. The Frierdiker Rebbe said different pesukim than those in the list.

The reason why one may choose other Pesukim is because the common list is not “binding”. Of course, there’s no good reason to choose other pesukim than those that have been chosen years ago and used by Jews over the generations. There also might have been specific reasons for choosing those pesukim specifically. Nonetheless, there is no obligation to do so if whatever reason one has a good reason for using a different verse.

 

Sources:

להעיר שבקסת יהונתן תנ״ז הביא פסוקים אחרים. ויש ששינו הפסוק לפי הזמן – כך מובא על הרה״צ ר״א מקארלין, בעל בית אהרן, שבר״ה אמר אשרי העם יודעי וגו׳, ובחנוכה אליך ה׳ אקרא וגו׳. וראה שו״ת רבבות אפרים ג, פג שמותר לשנות לפעמים לפסוק לאחר, והעיקר שיהא שגור בפיו. וראה שערי שיח להגרח״ק קיז. (וידוע שהו״ע סידר רשימה חדשה). גם אני אודך חלויה ד, ה.

כן להעיר משיר חנוכה, ויניציאה תנ”ד ז, א: כל אדם יאמר כל יום פסוק אחד שמדבר בטוב המתחיל כמו תחלת שמו וכו׳. וכן ביש מנחילין ו – ע׳ עד במעלת הפסוק שראה בחלומו: אףגם שהוא לטובה וכו׳. ושם, שמצא פסוק אחר: ושניהם כאחד אני אומר שיהיו לטובתי. ומצינו בכ״מ שהעדיפו שלא יהא פסוק שי״ב פורענות וכו׳. וכ״כ בס׳ ויקרא שמו בישראל ע׳ תקפ. וראה באג״ק כט ע׳ קמא הצעת פסוק למי ששמו עמוס, פסוק שיש בו שם עמוס אבל אינו מתחיל בע׳ ומסיים בס׳. ובהערת המו״ל שם כתב, שלא נמצא פסוק המתחיל בע׳ ומסתיים בס׳. אמנם, שגה בזה שמצינו בישעי׳ יג, ז. יחזקאל ז, כג. אלא, שבשניהם הו״ע של פורענות. ולכאו׳ פסוק זה היחיד שנז׳ עמוס וללא פורענות.

ויל״ע שבס׳ בן ציון גופא שינויים בפסוקים שהביא לכמה שמות אף שמתחילים ומסיימים באותן אותיות. ואולי בדוקא הוא. ואין אתנו יודע.

ועוד להעיר שמצינו שדנו בזה מדין הפסק. ובשו״ת אז״נ ד, מה שנאמר בתור תפלה או שבח עכ״פ ואינו הפסק. וכ״כ בכ״מ, שהוא בגדר תחנונים. וג״ז סיבה שיהא דוקא פסוק המתאים לכך. וראה גם רבבות אפרים שם. והארכנו בזה בקובץ התמים בשעתו – חשון תשס״א – בנוגע לפסוקים לשם מנחם מענדל.

י״א שעדיף פסוק שנז׳ שמו להדיא. וראה תוספות חיים כלל כד. שו״ת מקור נאמן ב, רכח. ולמעשה לא נהגו כך.

 

 

#6283