If a tooth fell out on Shabbos is it Muktza?

 

In a regular scenario when a tooth falls from a child, it is muktza.

If a tooth falls and you want to put it back right away so that after Shabbos you can have it fixed by a dentist, it wouldn’t be muktza.

The same thing applies for putting it into milk so it won’t get ruined and you’ll be able to have it restored after Shabbos properly.

 

Sources:

דלא חזי ולא מידי וכעצים ואבנים כמו שמצינו בשברי כלים שאינם ראויים לשום דבר – שוע”ר סי’ שח סכ”ו.

וראה בשש”כ פל”ה סמ”ב דאם בדעתו להחזירה אינה מוקצה, שעי״ז יוכל הרופא אח״כ לתקנה ותיקלט בטוב. וכ״כ בשו״ת אג״מ או״ח ב, פא. וא״כ דמיא לדלתות הכלים שמוכנים אגב אביהם. ול״ד לדלתות הבנין אף דאדם כשקרע כיון דנייד. אבל לכאו׳ יש להנדז בה, דהרי בדלתות הכלים הכלי מוכן מע״ש, אבל בשן האדם לא הוכן אלא שמלכתחילה אינו בגדר מוקצה, ולאו שם כלי עלי׳. אבל לאידך מקום לומר שמה״ט גופא, עדיפא מדלתות הכלים, שעדיין ראוי לחברו לאדם, ונחשבת כחלק הימנו. ועוד שלא מצינו סברא כזו בפוסקים.

ואין בזה משום בונה – אף שגם באדם שייך בונה, ראה שו״ת חת״ס או״ח עא. אבנ״ז או״ח רטו – כיון שללא פעולת הרופא אינה עומדת להתקיים. וגם שהוא החזרה למקומה ובגדר רפואה ולא בנין. ועוד שי״א שבאדם אינו מה״ת – רב פעלים או״ח יט. אבל בשו״ת שבה״ל ח, צב, א חושש משום בונה. וראה שם ה, לא. לט. ולא נחית להנ״ל.

ויש שהקלו משום סכנת אבר (ראה מאירי ע״ז כח, ב שגם שיניים בגדר סכנת אבר. ובמרומי שדה שם כתב לחלק בין שן אחד לכל השיניים, שבסכנת שן אחד יכול להשתמש בשאר שיניו, אבל נוסף לזה שבמאירי מפורש הפכו, צ״ע שהרי ללעיסה כדבעי צריך כל השיניים) שמותר לעבור על שבות בכגון דא. וראה חוט שני ד ע׳ קצט שנסתפק בדבר. ובשבה״ל דחה. אבל בשן תינוק הנק׳ שיני חלב שיצמח חדש אח״כ קשה להקל שיהא בגדר סכנת אבר. וגם אי״ב תועלת להחזירו.

ומצינו סברא כעי״ז שבדבר שדעתו לטלטלו ולהצניעו שלא יאבדו אינו מוקצה – ראה הגהות אשרי ביצה א, טז. וכמו״כ בראבי״ה שבת רלו שפרעוש שרגיל בכך ודעתו ליטלו אינו מוקצה. ונעשה מוקצה רק אח״כ. וכעין ערלה שדעתו לטלטלה עד שיניחה בעפר – ראה שו״ת נוב״י תנינא יו״ד סוסי׳ קסב. אבל התם שאני שהי׳ דעתו עלי׳ מאתמול (אף שבד״כ אינו מועיל לייחד מוקצה לטלטול בעלמא – ראה שו״ע אדה״ז רנט קו״א א לענין דעת להחזיר ממח״כ למקומו. וכ״ה במג״א שח, יח. מחה״ש שיד, טז). וי״ל דס״ל לראבי״ה, דהה״נ בפרעוש שרגיל בכך. והכא עדיף שה״ז לצורך שימוש היתר, ולאהרק טלטול בעלמא, שהרי בהחזרתה למקומה פועלת הוספת יופי (לפחות בשיניים הקדמיות), נוסף לזה שעי״ז יוכל הרופא אח״כ לתקנה כדבעי. ובהיותה מחוברת לגופו לא חל עלי׳ שם מוקצה. (וכדמעות שבעין, והסרת לכלוך וכו׳. וראה כעי״ז לענין רוק – בא״א מבוטשאטש תנינא בסוה״ס ע׳ כ. ע׳ כב) וכן מצינו שמותר להטמין שליא לרפואה – שו״ע של, ז, אף שהוא מוקצה, שכיון שרגיל בכך ודעתו עלי׳ לא חל מעיקרא עלה תורת מוקצה עד אחר ההטמנה. ובפרט, בנפלה לתוך ידו, שי״ל שהגיעה אליו בהיתר ומותר להמשיך בטלטול.

ויתירה מזו, שבדלתות הכלים אפי׳ אם אינה ראוי׳ לשימוש לעצמה – מוכח משו״ע אדה״ז שם לד להקל. וכ״כ כתב בפמ״ג שח במ״ז ח, והביאו במשנ״ב שם לה להקל לטלטל אגב אביו כיון שראוי להחזירו ולחברו לכלי. וכ״כ בדרה״ח מוקצה כא. שלחן שלמה שח, סז. תהל״ד שח, יא. וכן פשטות משמעות ד׳ השו״ע שח, ו ושם ח שסתם. וכ״פ בשו״ת אז״נ ד, לט. ודלא כערוה״ש שם כה. אבל כ״מ כדבריו במאירי שבת קכב, ב. ר״י מלוניל. ועוד. ובשאר הראדונים משמע שא״צ שתהא ראוי׳ לשימוש. וראה שש״כ טו הע׳ רכב שהחמיר. וכן גם בשו״ת אג״מ או״ח ה, כב, ב. אלא שיש לחלק שבנפלה בשבת א״צ שתהא ראוי׳ לשימוש – ראה שבת לישראל ע׳ שמז. מנוחת אהבה יב, מ. ומה״ט כתבנו בפנים להחמיר כשאינו מחזירו למקומה.

וגם כשצריך מעשה אומן להחזיר – אף שבתהל״ד שם נסתפק בדבר, וראה גם חוט שני ג, קיג . שלמי יהודה ג הע׳ טו בשם הגרשז״א. אז״נ ז, מו – פשטות סתימת הפוסקים בדבר הרגיל מורה שאינו. וכן הוכיח במישור בארחות שבת ב ע׳ תקצב. וראה גם שלמי יהודה שם בסוה״ס.

וראה בארוכה שו״ת ושב ורפא ג, סג שהעיר בהרבה מהנ״ל.

 

 

 #13071