השלמת משניות שאָבֵל רח”ל אומר בסוף התפילה

 

שאלה:

בשנת אבילות, שמנהגנו לומר אחרי כל תפלה משניות פכ״ד דכלים ופ״ז דמקואות: מה הדין אם שכחתי להגיד משניות בתפילת שחרית, ונזכרתי בתפילת ערבית האם אני יכול להשלים את המשניות של הבוקר (ללא הקדיש).

 

מענה:

לכתחילה יש להשתדל לאמרם סמוך לתפילה או לפחות במשך היום ממש. באם לא אמרם במשך היום, חייב להשלים בלילה.

 

טעמים ומקורות:

ראה ליקוט מאג״ק בשולחן מנחם יו”ד ח”ב סימן קס”ב בנוגע לאמירת ט”ז קדישים לפחות ביום, ומשמע שם שזהו גם עיקר טעם אמירת המשניות כדי להשלים המספר. [שם בנוגע למספר ט”ז בכדי להציל הנשמה ממדורי גהינם במשך המעת לעת, שכל קדיש פועל לשעה ומחצה. וראה עוד מזה בשאלה 5702. ובסידור תורה אור ותהלת השם הובא מש״כ בספרים שמשנה הם אותיות נשמה, ועו״ש במה שלומדים דוקא כלים פכ”ד כלים ומקואות פ״ז, ועכ״פ, היוצא מכל הנ”ל, שהקדיש והמשניות הם לעלוי נשמת הנפטר].

והנה, אף שבפשטות היום הולך אחר הלילה לענין זה (כדמוכח מיארצייט שמתחיל לומר קדיש בלילה שלפני היום), וכברוב עניני התורה (ולא שהלילה הולך אחר היום כבקדשים), מ״מ בדיעבד מועיל לנשמה השלמת פרקי המשניות בזמן תפילה הבא (וע”ד שזה מועיל לענין השלמת תפילת מנחה בערבית וכו’, אף ששם הטעם דצלותא רחמי היא כל היכא דבעי מצלי ואזיל, או  מחמת הקטר חלבים ואימורים בלילה – ראה ברכות כו, א. מאירי שם. לקו״ש חל״ה ע׳ 125 ואילך). ועוד ועיקר, שבלא״ה כ״ה בכל שיעורי תורה שלכתחילה ילמדם ביום, ואם החסיר חייב להשלים בערב – ראה שו״ע או״ח רלח, ב.

 

#6643