« go back

Does Ma’aser need to be given on cash rewards/miles/points earned through your credit card?

 

The only way you can earn them is through spending money, is it considered earned money?

 

Answer:

  • Miles:

If you can only use the points for very specific items you need not give maaser. However, if it gives you a broad purchasing power through your credit card it’s considered as a monetary gift and maaser must be given.

If it can only be used as miles (and the miles are not being exchanged for cash) or to reduce your credit card debt, maaser need not be given.

Ma’aser need not be separated from miles earned on a flight even if exchanged for cash, as it’s considered a rebate on the ticket.

 

  • Cashback:

One need not separate maaser from rebates, even if they are cash back rebates.

 

  • Points:

There are those who wish to make a distinction between various types of credit card points as follows: Credit card points received for purchases, whether per dollar or after reaching a certain threshold (say, $1000 within a specific time frame) would, in their opinion, be considered similar to a rebate. However, points that are received for referrals or sign-up bonuses for new accounts (if they’re not attached to spending a specific amount within a specified time frame) are deemed as income. Though it’s hard to justify this line of reasoning -see Hebrew references below- there is room to allow those who follow this opinion to continue doing so.

 

Sources:

בנוגע למעשר כספים ממתנות שאינן ממון, ראה כאן:

Article: Ma’aser on Gift Money

וכבר כתבו להמתיק הדברים, כיון שאינו מחוייב למכור נכסיו לקיים מצות צדקה, וה״ה שאינו חייב לעשר מחפצים שנתקבלו במתנה.

וגם בנוגע לממון שניתן לו במתנה – באם מוגבל להשתמש רק לצרכים מיוחדים, א״צ להפריש מע״כ, וגם א״צ להוציא מעות אחרות כנגדן – ראה שם. אבל כשיש בידו אפשרות לקנות מזה חייב לעשר – ראה עד״ז חוט שני יו״ט וחוה״מ ע׳ שנא. באורח צדקה י, יג בשמו.

אמנם, בחברת אשראי שאני, שכשנתנו לו כסף לצורך מיוחד, יש אומדנא דדעת הנותן שאינו רוצה שישתמש בו למעשר (וגם אין רצונו שכתוצאה מזה יפסיד ע״י שיוציא ממעות אחרות כנגדן). אבל בנדו״ד לא איכפת להו אם יוציא עוד מעות, אא״כ נאמר שכיון שאין בידו להשתמש בו כרצונו ה״ז בדומה למתנות שנהגו שלא לעשר. וראיתי שכתבו כן בשם החזו״א (ראה דרך אמונה מתנ״ע ז, כז  ובציון ההלכה סז. ארח״ר א ע׳ שצו. – מש״כ בד״א בשם שו״ת יד הלוי ב, מד, המעיין בפנים ישר תחזינה עינימו שלא דק).

וכשחברת האשראי מנכה לו מחובו א״צ לעשר, לפי שאי״ז בגדר ריוח כיון שאינו בעין, או שהוא כמתנת מטלטלין – ראה באורח צדקה ט הע׳ כד. וש״נ.

והנה, פשוט, שא״צ לעשר על החזר כספי. אמנם, כיון שההחזר נתקבל מגוף אחר – חברת האשראי – ולא מהמוכר בעצמו, ה״ז כקבלת ריבית מהבנק, בתוכנית חסכון (אלא שהוא בצורה הפוכה, שמקבל עי״ז שלווה כסף מחברת האשראי) – שבודאי חייב לעשר ע״ז. והן אמנם שלגבי מיסים אין דינו כהכנסה, עכ״פ כאן במדינתנו, אבל דיני הפרשת מע״כ אינם תלויים בחוקותיהם, כפשוט. ובדוחק י״ל שכיון שמע״כ תלוי במנהג, מה שלא נהגו לא נהגו, וע״ד שכתבו כמה בנוגע למע״כ ממתנות. ועצ״ע.

 

 

#6271