הנחת הידיים ב’מודה אני’
שאלה:
אבא מורי ע”ה סיפר לי שהי’ נוכח בעת ההתוועדות של אדמוהריי”צ נ”ע בעת שאמר את השיחה בנוגע לאמירת מודה אני, שצריכים להשים יד אל יד ולהרכין את הראש (כמ”ש אח”כ בספר המנהגים). ואמר לי אבא, שאדמוהריי”צ הרים את ידיו הק’ והראה להקהל איך עושים את זה.
ראה התמונה המצו”ב.
והנה, זה מזמן רב שמעתי מפקפקים בזה, בטענה שזהו מנהג הגויים, להבדיל.
עניתי להם “מפני השוטים יאבד את עולמו?”
ומצדי, נגשתי אל הרב יהודה ע”ה חיטריק ובקשתי שיראה לי איך הוא נתחנך לומר מודה אני, והוא הראה לי בדיוק כמו שהראה לי אבא.
ובכן, כיהודה ועוד לקרא, וכדי לסתום פי המפקפקים, ברצוני לדעת האם יש מקור יותר מוקדם אודות מנהג זה?
תודה.
מענה:
איני יודע מקורות אחרים. ואדרבה.
מקורות:
בגוף הענין – בענין פרישת כפיים, ראה בשל״ה שעה״א ערך קדושה (בהוצ״ח משנת תשנ״ג – אות כד). שו״ת באר שבע סע״א, הו״ד בהגהות רעק״א רסי׳ פט, והובא גם בדע״ת סצ״ה. מקו״ח סצ״ה, ע״פ הזהר (ח״ב סז, א). [אמנם שם מיירי בעיקר מהרמת ידים, וכדלקמן, ולא מפרישת כפיים (אף שכמ״פ אי׳ שם גם הל׳ ״פרישו דידין״, וכיו״ב). אבל בכ״מ הובאו ב׳ הענינים ללא חילוק. וראה גם בהקדמת היעב״ץ לסידורו]. פתח הדביר סצ״ה סק״ב. אבל ראה ס׳ המדות ערך תפלה.
וראה רבינו בחיי קרח טז, כב. ולהעיר מדוגמתו מש״כ בב״י בשם מהר״י אבוהב: ״מכוונים לרמוז כאילו אין להן ידים, כלומר שאין להם יכולת זולתו״. וראה הרשב״א שבעין יעקב ברכות י, ב. והובא גם בשל״ה מס׳ תמיד נר מצוה (בהוצ״ח – אות מא).
הרמת ידים – זהר ח״ב סז, א. וראה זח״ג קמה, א (ברע״מ). שם קצה, ב. וראה של״ה מס׳ תמיד נר מצוה (בהוצ״ח – אות סב) שאיסור גדול הוא שלא בשעת התפלה. (ומה שאין העולם נזהרין בזה – ראה נהר שלום (פאריסאוו) ס, א). וגם בזהר איתא רק בעושה ״למגנא״ או ״בריקניא״. ועוד מצינו בזהר שם, שיכול להרים ידיו ״בצלו בברכאן או בבעותא״. ובקצת גירסאות: ״או בחד מינייהו״. והנה בזהר לא נתפרש דמיירי במגבי׳ למעלה מראשו. אבל כך נראה מתוכן הענין. וכן הועתק בכ״מ. ולהעיר מאמרי נועם דיין מגילה כז, ב, ובמש״כ שם בשוה״ג במחקרי ארץ. אבל ראה בבא״ח תולדות ש״א ס״ד. והוא מסידור הרש״ש ברכת ענט״י (יד, א). והוא חידוש גדול. ולדבריו אין להגבי׳ ידיו בנוטל ללא ברכה כבדבר שטיבולו במשקה, וכיו״ב. וראה שבט מישראל תהילים קלד, א. ולהעיר ממנחת סוטה עמ״ס סוטה ד, ב. וקדמו בהקדמת היעב״ץ הנ״ל.
לענין הרכנת הראש בעת מודה אני – ראה סה״מ תש״י ע׳ 244. והובא גם בס׳ המנהגים חב״ד ע׳ 1. ושקו״ט בזה בהתקשרות גל׳ תרכג. תשיא.
#5220
