Can one sit Shiva outdoors, in the front or back garden?

 

Yes, if it is enclosed and not open to the street. Even a front porch is fine as it is considered part of the house, since people from the street don’t trespass there.

However, one should not go there in order to take a walk or for enjoyment.

 

Sources:

עיקר האיסור, כמפורש בראשונים, לצאת לטיול, או בכלל למקום חבורת אנשים, ועכ״פ שיהא נראה כמתאבל, שלא יחשבו שמתחבר הוא עם חברת בנ״א ואינו עוסק באבלו. ונזכר הטעם ששמחה היא לו, או משום היסה״ד – ראה בכ״ז נמוק״י מו״ק יג, ב. תורת האדם בשם גאון (והוא בתשוה״ג שערי צדק ג,ד, טז). שו״ת תרוה״ד רצ. שם פסקים קלד. ב״י ורמ״א יו״ד שצג, ב וג. דע״ק שם. חכמ״א קסז, א. ועוד.

ועפ״ז מובן שאינו תלוי בגדר ביתו, ואם מקורה או לא.

[איברא, ראה פי׳ נזה״ק לב״ר ק, ז ד״ה מה הקב״ה, בקטע המתחיל והנה ראה (הובא בשו״ת פעולת צדיק ג, צב) ע״פ ירושלמי מו״ק ג, ה, דיליף לה מקרא (ודברי הירושלמי הובאו בשיטה לר״י מפאריש מו״ק כ, א) ושלפ״ז הוא מדין קביעות ז׳ ימים. וכתב שם להשיג על תרוה״ד דלקמן להתיר בלילה כשכלתה רגל. וראה תשובותיו לר״י מילר, שכתב שהוא אסמכתא בעלמא, ונדפסו בקובץ בית אהרן וישראל גל׳ פג, ושוב נדפס בנזה״ק מהדורת זכרון אהרן סוף ח״ג. אלא שלמעשה נקטו הפוסקים כתרוה״ד להתיר בלילה. ועוד שבירושלמי לא נזכר שלא לצאת מפתח ביתו, רק לענין גוף ז״י אבלות. וראה בערוה״ש יו״ד שצג, א שלא מצינו לא בגמרא ולא בירושלמי ולא בשמחות שהאבל אסור לצאת מביתו, עיי״ש. וזת״ד ר״י מילר שם. ולמעשה, אנן נקטינן כהכרעת הפוסקים להתיר כשכלתה רגל מהשוק.

ובלא״ה, גם במי מילואים האזהרה היתה רק לצאת בקביעות, אבל דרך עראי אינו בכלל – ראה פי׳ ראב״ע ואברבנאל צו ח, לג. ר״ח פלטיאל שם לה. רבינו בחיי שם (אמנם, נקט כרמב״ן דלקמן). ולמ״ד שהיא מצוה הנוהגת לדורות, ראה רמב״ן ורבינו בחיי שם (ובשו״ת אהל משה ב סוסי׳ מא) – הרי אי״ז רק בשעת העבודה. וגם כה״ג מותר לצאת בלילה או שעה או שתים ביום כברמב״ם כהמ״ק ה, ז. (אמנם לכאו׳ צ״ע, דהא תרתי אית בה, שהוזהרו בפ״ע אחרי מות נדב ואביהוא, ומה שהביא ברמב״ן שם מתו״כ שמיני י, ו – מיירי אח״כ. והאריכו בזה. ואכ״מ. אמנם, בירושלמי שם ובב״ר של, וכן במד״ת שמיני א, שמתאבלים על המת קודם שימות. והאריך בנזה״ק שם. ולאידך בתו״כ שמיני שםשהרוגי בי״ד הם ואין מתעסקין ולא מתאבלים. והובא ברמב״ן שמיני שם, ושם שהוראת שעה היתה, וכן בהשגותיו לסהמ״צ ל״ת קסד. וראה שו״ת ושב הכהן נו. ועפ״ז, האזהרה בפ׳ שמיני שלא לצאת מפתח אהל מועד איפכא הוא – היינו שלא לצאת אחר המטה. וא״כ מה שייך אבלות גם קודם שימותו. אבל ראה פי׳ הראב״ד לתו״כ. ואפשר דהא בהא תליא, שאח״כ לא הי׳ שייך שיתאבלו, גם מחמת עבודתם וגם מחמת הרוגי בי״ד, עכ״פ בדרך דמיון כבראב״ד, התאבלו לפנ״ז, וג״ז רק בדרך דמיון ורמז. כן להעיר מרבינו בחיי שמיני י, יב שבא הקב״״ה לנחם לאהרן).

ועוד, שאף אם נרמז בקראי הנ״ל – אי״ז מכריח שהושווה לכ״ד].

ובפחד יצחק ערך אבל בשם מהרי״ל (ואינו מהרי״ל הידוע), והובא בעיקרי הד״ט יו״ד לו, ח, וכן במשמ״ש ערך יציאה לג, לענין יציאה לביהכנ״ס שבחצירו: כיון שלא יוצא דרך רה״ר לא מיקרי יוצא מפתח ביתו. וראה חכמ״א בקונטרס מצבת משה ח כשיש מנין כנגד ביתו באותו חצר. ובדע״ק שם: היינו חוץ לחצרו המסובב מהבית מה ששייך לכלל סגנון דירה.

וראה לענין קידוש לבנה – בבית דוד יו״ד שצג. ברכ״י שם ב בגליון. חו״ב להיד אפרים הל׳ אבלות ה.

ואף שהאבלים צריכים להתאבל במקום שיצאה נשמתו של מת (שלה״ג מו״ק יח, א בדפי הרי״ף חכמ״א קסה, יא) – הרי בלא״ה בד״כ כששחל״ח בביה״ר מתאבלים בביתו. אכל ראה משנת יעקב ב, ה – במקום שדר בחייו. ובכל אופן, חצר ביתו גם בגדר ביתו ייקרא.

ובאחרוני זמננו, ראה בשו״ת שבט הקהתי ד, רצד. משיב נבונים א, ס. נשמת ישראל אבלות א ע- שכ. הליכות האיש ע׳ רצד. ציוני הלכה אבלות ע׳ רצג. והאריך בעיקר הענין, במנוחת מרדכי לבהר ח.

 

 

#44284