ברכה אחרונה על מאכלים עם כמות קטנה של דגן

 

שאלה:

מאכל ממולא בשוקולד (כמו וופל או בלינצעס) – האם מילוי השוקולד מצטרף לכזית בכדי לחשב כזית לברכה אחרונה?

ובכלל: בוופל עם המילוי שאין כזית בכדי אכילת פרס, האם הכל נחשב כתערובת אחת, ולא ניתן לברך עליו מעין ג’, או שמתייחסים לבצק בפני עצמו, כיון שהוא נאפה ואח”כ שמו בו את המילוי, ויהיה ניתן לברך עליו? וא”כ בכזית מהבצק? או כזית מכל הוופל?

וכן: במצב בו נאכל עוגת גבינה שלא היה בה כזית בכדי אכילת פרס, ואין מאכל אחר, האם מברכים בורא נפשות?

 

תשובה:

בוופלים, בלינצ’ס, ועוגת גבינה: אם יחס הדגן לשאר הרכיבים הוא אחד מששה, היינו שלפחות ששית מהעוגה (וכדומה) הוא מקמח, מברך על המחיה אם אכל כזית.

אם כמות הדגן פחותה מאחד מששה – ובכלל, הרבה פעמים קשה לוודא שאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס – כדאי לקחת כזית ממזונות שברכתו האחרונה היא על המחיה, וכן כזית ממאכל או משקה שברכתו בורא נפשות בודאי, בכדי שלא ליכנס לספק ברכת מעין שלוש. במדה ואין מאכל אחר לברך עליו – וגם אין לו שום מאכל אחר שברכתו מעין שלש לכלול בו על המחיה מחמת ספק – לא יברך ברכה אחרונה כלל.

 

טעמים ומקורות:

בהגדרת תערובת שצריך לברך על העיקר ישנם כמה שיטות (שבושלו או נאפו ביחד, וי”א שדין זה רק במרק – מסגרת השולחן; שנכתשו ואינם בעין – סדר ברה״נ להר”י גרין פ”ג ה”א ציון 6; וי״א שאין חילוק בכל הנ”ל, וגם אם כל אחד בעין נחשב לתערובת כל עוד הם נאכלים יחד – הערות ובאורים 1028 ע 74. והאריך בכ״ז עם ראיות לכאן ולכאן בשיעורי הלכה למעשה לוין או”ח יז).

ובכל אופן, כאן הרי נאפו יחד ולכו״ע ה״ז בגדר תערובת. ועוד, שבכ״מ הוכיחו בנוגע למין דגן, שלדעת אדה״ז שייך דין ״כל שיש בו״ גם כשלא נאפו יחד ודלא כמשנ״ב. וראה בארוכה בס׳ משנה ערוכה. ובלא״ה, מסתבר שגם לד׳ המשנ״ב כשמתחילת עשייתן נעשו יחד או כשכל עיקר עשייתו הוא רק בכדי שיאכלום ביחד, מברך רק על מין דגן.

וכעת בנוגע למאפים הנ”ל: עיין בסי’ רח, מג”א סקט”ו שדעתו שכל התערובת של מיני דגן עם הדבש מצטרפת לכזית לענין מעין שלוש. ובמשנ״ב בבאה”ל שם ד”ה בקדירה ליקט דעות החולקים עליו: לחם חמודות, כנה”ג, א”ר, מאמר מרדכי, נ”א, הגר”א. וע”פ זה פסק במ”ב ס”ק מ”ח שם שאם לא אכל כזית דגן בכדי אכילת פרס יברך בורא נפשות.

בשיטת אדה”ז, הנה בשו״ע ובלוח פ”ב ס”ה פסק כמ”א. ובסדר הביא דעת המ”א בסתם ודעת החולקים בשם י”א, וסיים “ויש לחוש לדבריהם לאכול כזית שברכתו מעין ג’ ועוד כזית שברכתו בנ״ר בודאי”. ומשמע, שרק חשש לדעות החולקות על המ”א לכתחילה. אבל העיקר להלכה כדעת הסתם (המ״א), וכמו שפסק בלוח.

והגם שהמ”ב כתב לברך בנ״ר כבר תמהו עליו האחרונים הרי אין בנ”ר פוטר ברכת מעין ג’ אפילו בדיעבד – עיין אג”מ ח”א ס’ ע”א, מנח”י ח”ט ס’ ט”ו ועוד.

בנוגע לשאלה האם צריך כזית מהבצק או שגם המלוי מצטרף לגבי דין זה: בפ”ב ס”ג שם משמע שרק צריך שיהיה כזית בכל הפרס אבל אינו חייב לאכול את כל הפרס רק כזית ממנו, אבל עיין בפ”ח ה”ג ששם חשש לדעה שצריך לאכול את כל הפרס. ויש לחלק בין תערובת של קמח חיטים עם קמח קיטנית לבין קמח חיטים עם שאר מינים, ע”ד החילוק בלוח שם ס”ג-ה בנוגע לברכה אחרונה שהדין יותר חמור בתערובת קמחים. ויתכן שהיות שלאדה”ז העיקר לדינא כמ”א כנ”ל ורק חשש לדעות החולקים עליו, לכן היקל כאן שיהיה כזית בא”פ אפילו אם יאכל רק כזית מהתערובת ולא הצריך לאכול את כל הפרס. אלא, שמידי חילוק לא יצאנו ועצ”ע. וראה בדברינו בעיונים ומקורות להל׳ יומית אות תצג.

 

ועיין במ”ב שם שנראה שלא חילק בין שתי הדינים ולמחמירים בס”ק מ”ה שצריך כזית בצק יחמירו גם בס”ק מ”ח.

 

 

#4393