חיוב מזוזה במחסנים

 

תיתי לי׳ לידידנו מעוז ומגדול וכו׳ שליט״א שסידר הדברים תפוחי זהב במשכיות כת״ב בענין חיוב מזוזה בבית האוצר.

ולגודל חיבת הקודש אמרתי אבוא העירה בכמה הערות מקופיא: 

א. בענין ברכה על הבית האוצר, למעשה בטושו״ע רפו, ב לא הובאה דעה אחרת כלל [“בית התבן, בית העצים, ובית הבקר – חייבים”] והרמ״א שתיק לי׳ למחבר. וכן כל הנו״כ לא הביאו דעה אחרת כלל. וממילא אכתי מתאימים דברי רעק״א בתשו׳ סו, שאין לצרף דעה זו, שלא הובאה ביתה יוסף. ואף אם נמצא כן בעוד ראשונים (כפי שהעירו בשו״ת אבנ״ז יו״ד שפב. גדוה״ק רפו, ג ומקדש מעט ט. ערוה״ש ט. וראה בשו״ת מנח״י י, צו) – סו״ס אינו בשו״ע ואחרונים כמ״ש רעק״א. ועוד שהמנהג מכריע, שכן העידו על המנהג בערוה״ש שם. (אבל כתב שם לפקפק). רב פעלים ב יו״ד לו. ועוד. ובעיקר הערתו שהב״י לא ראה דברי שאר הראשונים, כ״כ כבר במקדש מעט יו״ד רפו, א, הביאו בשו״ת שבה״ל י, ד. ולא אכחד שהרבה אחרונים כתבו שלא לברך. וסב״ל. ובקיצור שו”ע יא, יז הביא כבשו״ע שחייב והוסיף שיש פוטרין. וכנראה כוונתו שלכן לא יברך (וכ״כ בדעתו במזוזות מלכים בהלכה למשה קנט). 

ב. במש״כ לחייב גם במחסן שאינה ראוי׳ לדירה – לכאו׳ ראי׳ לדבריו מרפת בקר. וראה שו״ת אבנ״ז שם. והרבה פוסקים כתבו לחייב בחדר קירור. אבל בשו״ת אבנ״ז או״ח שב, ב שאם ראוי רק לתבן ולא לדירת אדם פטור. וראה שם תפ, ז. והב״ד בשו״ת מנח״י ג, קג. וכ״כ בשו״ת רב פעלים שם באופן הא׳. (ושם שבית הבקר ראוי לדירה. וצ״ע שהוא היפך המציאות). וכ״ה פשטות הגמרא סוטה מג, א לענין בונה בית חדש שחוזר מעורכי המלחמה, שצ״ל רק הראוי לדירה, ועכ״ז ילפינן התם לחייב בית האוצר. וכ״ה בל׳ הרמב״ם מלכים ז, ה. ומ״מ אפשר דדמי לחצר, שכיון שדרכו להיות אינו מקורה משמש לדירה גם כך. 

ג. במחסן שמשמש לדברים שאינם מצרכי דירה – לפום ריהטא לא ראינו לחלק כך באחרונים זולת ברב פעלים שם באופן הב׳. וכ״מ בגדולי הקודש רפו, ו. ומאי שנא מרפת בקר שבפשטות אין הבקר עומד לשחיטה ולאכילה רק לסחורה. וברב פעלים נדחק שעומד לאכול מחלבן. ודוחק, דהא רובא לרדיא זבני. ויש שאין להם חלב. וכן מסוכת יוצרים לקדרות למכירה – ראה מאירי סוכה ח, ב. (וראה רב פעלים שם באופן הג׳). וגם מבית התבן שהוא לבהמות (אבל בגדה״ק שם, שג״ז מתשמישי האדם). ומכלי גינה, ראה ב״ח רפו ד״ה מרפסת. וראה אג״מ יו״ד א, קעח בכלי אומנות שפטר רק כשלא נעשה לכך. ובשו״ת חת״ס או״ח צה לחייב באורוות סוסים. ומפורש בידהק״ט מזוזה ב, כא במנחת עני בנוגע לחנות, והביאו בפת״ש רפו, י, וכ״כ ערוה״ש שם, ד שהוא בית האוצר. (ויש לדון בדבריו. וראה מנח״י ד, צ). וראה רב פעלים שם. קצור שו״ע יא, יד. וכ״מ דעת הפרישה רפו, כב, הביאו בהגהות רעק״א רפו, יא. ופוסקי זמננו חייבו בחני׳ למכונית – מנח״י י שם. אז״נ ג, נח בשם האג״מ והגרי״א הענקין. משנ״ה ו, קפט. תשוה״נ א, תרמז. וכן מצינו שלכמה דעות חייב גם במקום שמשתמש לאורחים, אם מחמת שהיא בגדר בית דירה, או – והוא הנוגע לעניננו כאן – שג״ז כבית האוצר עבורו – ערוה״ש רפו, יח. שם מה. שו״ת שאילת דוד ח. צור יעקב א, קצד. אג״מ יו״ד ב קמא, ב. קנין תורה א, קכו. ועוד. וראה שו״ת שבה״ל ב, קנו (רפו, כב) לענין ביה״ר. ובכ״מ  ר״ל שכ״מ בנמוק״י מזוזה ו, ב בדפי הרי״ף שאם השוכר לא הי׳ שוכרה חייב המשכיר מידי דהוה אבית התבן ובית הבקר. ואכ״מ. 

ד. במחסן לפסח – לשון ר״י מלוניל, ב״מ קז, ב: גם פ״א בשנה. וראה שאילת יעבץ ב, קיט. מהרש״ם ו, קטז. אג״מ יו״ד ב, קמא. 

ה. בכלל המדובר בספק ומחלוקת בדאורייתא (ראה ערוה״ש רפו, ח. וכ״מ בשו״ת רעק״א שם. אמנם, בשו״ת אבנ״ז שפב, ה, שגם להמחייבים הוא מספק. ויתר על כן, במזוזות מלכים ע׳ סד, בשלום ואמת ד”ה ולדעתי, שכל החיוב בבית האוצר רק מדרבנן). וצע״ג הנטי׳ להקל, ומסברא בעלמא לא מקור ברור. וראה לקוטי שושנים לבעל מסגה״ש ג, כא, שגם ללא דלת חייב, ואין לעשות ס״ס לפטור.  

 

 

#39283