השאלה ניכרת מתוך התשובה

 

בבא על הנכרית, ולאחר משך זמן נתגיירה שלא לשם אישות, ואין שום רינון, שלא ידעו מזה כלל –

לכאורה אין איסור לישא אותה אפי׳ לכתחילה, שהרי האיסור רק משום לזות שפתיים שיאמרו שלשם אישות נתגיירה (כרמב״ן רשב״א) או שיאמרו אמת הי׳ הקול שבא עלי׳ (לפירש״י), משא״כ בדליכא שום רינון – כ״נ פשוט.

ושו״ר שכ״כ ליישב הא דאותן מצעות שהציעה לו וכו׳ בשו״ת מצפה ארי׳ תנינא יו״ד מ ד״ה אמנם יש. (אלא דנטה מזה מטעם אחר). וכ״כ מד״ע בשו״ת בית אבי א קיג, ה. וראה גם מילי דאגרות א יח, ג. ובשו״ת חבלים בנעימים ג, אה״ע עב כתב ליישב איפכא שהי׳ מפורסם. (וכן ראינו סברא כזו בכמה אחרונים להתיר במפורסם). ועוד כמה אופנים ליישב.

וכן מצינו סברא להתיר מה״ט בדליכא חשד בשו״ת ישא איש ז. אמנם שם שלא התיר כי הי׳ מקום וצד ללזות שפתיים מחמת שהיתה משרתת שלו.

וראה גם שו״ת עדות ביהוסף ב, כ כשרוצה לישא אחרי שנתבטל כבר הקול. והן הן הדברים.

אמנם בשו״ת תורת חיים למהרח״ש ג, מד כתב סברא בדעת רש״י שבבא עלי׳ לא יכנוס מטעם אחר, משום קנסא. וראה שערי דעה א,  ח. ולא מצינו כן בפוסקים, רק להטעם שיאמרו שלשום אישות נתגיירה. ואדרבה, בכמה אחרונים שלרש״י בבא עלי׳ מותר לכנוס, או שמודה רש״י שגם בדאיכא חד טעמא אסור אבל לא משום קנסא. ובאו״א, שגם בבא עלי׳ איכא לזות, שאחרי שישאנה ידברו מהעבירה שעשה בתחילה וג״ז בגדר לזות שפתיים. וגם בתורת חיים כתב אח״כ כהסברא שרש״י מודה לטעם הרמב״ן שיאמרו שבשביל זה נתגיירה. וראה שם מה ואילך.

וצל״ע מש״כ בחבלים בנעימים שם שכשנתגיירה לשום אישות לא יכנוס, דעד כאן לא אמרו אלא שלא לישא מחשש שיאמרו כך, והיינו שיאמרו שעשו בי״ד גיור שאסור לכתחילה.  אבל אין חשש בעצם הענין לישא אשה שנתגיירה לשום אישות, שהרי הגרות כשרה בדיעבד. ונפק״מ בנדו״ד לישא אשה שאין יודעים מזה. ונראית סברתו שם שאין הגרות טובה, ראה שם לעיל בהתשובה. ולפ״ז אסור גם לאחר לישא אותה. וזו לא שמענו, שהרי הגרות כשרה. אבל קצת משמע כן בל׳ שו״ת הרשב״א א׳רה, שיש חשש שלא נתגיירה לש״ש, ולא כתב שיאמרו כך.

וראה גם שו״ת אמרי יושר א, קעו, שגם בדיעבד  מילתי תלי בהנהגת הגיורת, וממילא יש חשש גם בדיעבד.בוזהו בנוסף לעוד כמה צדדי היתר.

 

 

#37500