האם מותר לשוכר לקחת את המזוזה

 

שאלה:

שוכר הניח מזוזה בחדר מדרגות בפתח שמשותף לו ולעוד שכן. כששם את המזוזה הוא ביקש מהשכן שישתתף עמו והשכן השיב שהמקום לא צריך מזוזה כי אין בו דע”ד. השוכר שם מזוזה לבד כמו המנהג שמחמירים בבית שער שאין בו דע”ד. עכשיו נגמרה השכירות והשוכר רוצה לעבור דירה, האם מותר לו לקחת את המזוזה כיון שהשכן חושב שלא צריך מזוזה ואינו מוכן לשלם עליה (הדירה ששכר נשארת ריקה)?

וחכם אחד כתב אלי: אף באופנים שיש צדדי היתר, מכל מקום מקובלנו מרבותינו גדולי הדורות ומכללם החזו״א שקבעו “מיט מזוזות שפילט מען זיך נישט”, (עם מזוזות לא משחקים) דאחר שבגמ’ אמרו שזה קשה לקבורת בנים חלילה, ה״ז בכלל חמירא סכנתא מאיסורא.

האם אכן אין היתר?

 

מענה:

יש מקום לצדד להיתר בכה״ג, לבקש מהשני לשלם. ואם אינו מוכן לשלם, יכול ליטלו. ובתנאי שיקבענה מיד בפתח אחר.

 

מקורות:

הנה, לכאורה נראה שאם השוכר סבור שהפתח חייב במזוזה, אין להתיר ליטול את המזוזה. והרי גם כשהדירה נשארת ריקה, גם אין להסיר את המזוזות.

אמנם, לכמה דעות אם הבא לדור שם אינו רוצה לשלם מותר לו ליטלה – כן מפורש בריטב״א קא, ב. האשכול ע׳ 79. והובא בברכ״י יו״ד רצא, לדינא.  וכ״פ בשו״ת חלקת יעקב יו״ד קס. ועוד. וחזי לאצטרופי, שלכמה דעות מעיקרא פטור ממזוזה. (ועוד להעיר שבחדר המדרגות שהפתח פתוח למדרגות, הו״ל בית שער הפתוח למקום שאינו ראוי לדירה. וגם בבית שער הפתוח לבית, נסתפקו אי חיובו מדאורייתא, ראה  בדע״ק הובא בגדה״ק רפו, ז). וכיון שלא יצא מכלל ספק, ספק דרבנן דאיסור נטילת מזוזה לקולא, ובפרט בשוכר שכל עיקר החיוב מדרבנן, והעיקר דהו״ל ס״ס.

ובקובעה בפתח אחר מיד, לדעת השאילתות שלח קכו,  לית לן בה, שהאיסור מחמת בזיון שמבטלה ממצותה. וכ״ה לתוס׳ שבת קכו, ב בתי׳ הא׳. ובשעהד״ח מותר לסמוך על השאילות, כגון שנצרך למזוזה במק״א – ראה ברכ״י הובא בפת״ש רצא, ז. ובפמ״ג או״ח טו במ״ז שגם לתוס׳ מותר. ועוד, שבנדו״ז עדיף, שמורידה ממקום ספק ומביאה למקום שחייב בודאי.

ואף גם זאת, שלדעת האוה״ח בראשון לציון רצא, ב הוא משום לפנ״ע. ונפק״מ בעניננו. ובסגנון אחר, שכיון דחובת הדר היא, כעת היא דירה הפטורה, ומסתבר שאם נתייחד הבית לדירת פטור מותר ליטלו, כמו בבית העומד להריסה.

ולהעיר, שלא בכל גווני אסור בדירה ריקה, שבאם לא ידורו שם לעולם אח״כ מותר – פמ״ג או״ח טו בא״א ב. ומשמע שהאיסור בדירה ריקה רק מחמת שיתרשל אח״כ, כשיבוא השני לדור שם. ראה שטמ״ק מנחות מא, ב. ועוד.

גם אפשר למיסבר סברא בדוחק, שכיון שהשני ס״ל שפטור, הרי אפשר שבלא״ה יורידה ותתבטל ממצותה, ולא הועיל כלום.

ובנוגע לקבלה שהביא – אם קבלה היא נקבל. ולדידי לא שמיע לי קבלה זו. וכל רבותינו מאורי הדורות נחתו להך דינא בפרטי פרטים ולא הזכירו קבלה שכזו. ולא ראינו בפוסקים בד״ז דפירוקא לסכנתא לא עבדינן (כל׳ שו״ת יד הלוי א, יו״ד קפה בעניננו. אבל קאי בנוגע החלפה לקטנות יותר, שהוא כעין הערמה. וראה גם הלל אומר יו״ד קפג). ואפילו כשכתבו להחמיר בכמה גווני – הוא משום לא פלוג.

הן אמנם, מצינו בכ״מ להחמיר בספיקו משום סכנה, ראה שו״ת תשוה״נ ב, תקמט להחמיר בספק משום סכנה. וראה שם א, תרנד וכ״מ קצת בין השיטין בשו״ת שיח יצחק ב, קפח. וכ״כ מזוזות מלכים בהלכה למטה אות קפט* בספק פלוגתא. וכן במנחת הקומץ צוקרמאן סוסי׳ עז. ולהעיר מארחות רבינו דלקמן. אבל לפום ריהטא, ילה״ע שהרי בכל דברי חכמים ספיקו לקולא, אף שכל העובר על דבריהם חייב מיתה. וכמו שבמזוזה בכלל שהוא משום למען ירבו ימיכם, וגברי ונשי בעו חיי, וכשאינו זהיר בה יתקצרו וכו׳ כבשו״ע יו״ד רפה, א, ועכ״ז מקילים בספק דרבנן. ושו״ר שעמד בזה בדעת נוטה מזוזה שכ. אבל להעיר משו״ת דבר יהושע ד, כא. שם משמעון השלם ענינים שונים ח, י.

ועוד, דשנא לן סכנה סגולית. ולכמה דעות לא אמרינן בה חמירא סכנתא מאיסורא. ובכ״מ יש להקל בספיקות בסכנות סגוליות. וראה שו״ת יבי״א א יו״ד ט. דברי יציב יו״ד לו. ובארוכה – שבילי הספקות עז. ומצינו שמחמירים דוקא במעקה בשיעור משום סכנה משא״כ במזוזה (ראה ערוה״ש חו״מ תכז, א. ועוד)

ובדע״ק רצא, ב התיר לקבוע אפילו ״מזוזה שאינה מסופר מובהק כ״כ״. ולא חש מחמת הספק בכשרות, ראה שו״ת מחזה אליהו ב, נז, יג. ויש לחלק. (ויתיישב מה שמשמע בדרכי חו״ש תתקסה, שבעל מנח״א ממונקאטש הוריד מזוזות כשיצא מדירה ששכר, ראה חשוקי חמד ר״ה כח, ב שנתקשה בזה, וכתב שהוא משום דרכי שלום. ולהנ״ל, יש להוסיף, מחמת שהמזוזה שהיתה שם בספק אם פסולה. ובספק אפשר להקל).

ומצינו בפוסקים להתיר בספק אם ידור שם יהודי או גוי, ראה שו״ת אג״מ יו״ד א, קפב. חלקת יעקב שם. חובת הדר א, יב. תשו׳  הרח״י שכטר מכת״י בקובץ בית אהרן וישראל קפב. (ואכן דן שם מדין ספק סכנה. והתיר משום ס״ס. וראה בסו״ד בטעם שנזקק לס״ס מחמת סכנה). אבל ראה ויחי יעקב יו״ד עא. תשוה״נ ב, תקמה (מה״ט מחמת ספק סכנה. והמשך דבריו שם צ״ע). וגם בזה יש לחלק.

ובכל אופן, תינח במקום ספק, שיש מקום להחמיר, ולא בדבר שכתבו הפוסקים להדיא להתיר.

גם השמועה בשם החזו״א שהובאה בתשובות וכתבים כד – שאמר בעצמו כמ״פ שאין לסמוך על שמועות משמו – הוא ש״לא תולשים מזוזות״ ולא כנוסח שהביא, והוא רק בנוגע להחליף בפחות מהודרות, ולא בכל ענין. וגם בזה רבו המתירים. וכמדומה שפשטה ההוראה להקל. וכ״פ הגריש״א להיתר, ראה שבו״י מזוזה ה, א אות ז.

ולהעיר שלמרות שמועה הנ״ל התירו שהשוכר יניח מתחילה מזוזה שאולה שיצטרך להחזיר – ראה ארחות רבינו  מהדו״ח ד דיני מזוזה אות מד – ע׳ רנ, שכן נהג הגרח״ק, להשאיל מזוזות לבניו בדירות שכורות ומחזירים לו כשיוצאים. ושהקה״י לא ניחא לי׳ להתיר בזה. אבל נטה קצת להתיר בחו״ל. ובשבו״י שם אות ז, שהתיר בכגון דא ליטלם. (אבל ס״ל  שבדאפשר יבקש מהשוכר השני להורידם. גם  ס״ל שאסור לכתחילה לקבוע מזוזות גמ״ח בכדי שיוכל להסירן).

וכעין נוסח שהביא, הוא בנוגע לשוכר שרוצה לקבוע מיד מזוזות שלו, ואמר הגר״ח עם מזוזות לא מתחילים. ואמרה הגרי״ז משמו למי ששאל אותו כשהי׳ צריך להרוס ביתו. והנה זה שאסור גם כששוכר קובע מיד הרי מפורש בפוסקים, ראה ברכ״י רצא, ה. ועוד. ואין לנו להסיק מכאן לכל שאר האופנים שהתירו בהדיא.

ולהעיר, שבשו״ת אג״מ יו״ד מד, בשם הרב הענקין ז״ל, שהדרך לצבוע הבית כשנכנס שוכר חדש וממילא רשאי ליטלם. והוסיף, שאף כשעדיין לא השכיר לשני יש להתיר ליטלם תיכף אף שיעברו איזה ימים קודם שיצבע.

ובכל אופן, מי שאינו ירא לנפשו ואינו חושש לקבלה זו (כהל׳ בפוסקים בנוגע תענית בר״ה) – יכול לסמוך על המבואר בפוסקים.

ושו״ר מש״כ לא׳ מחכמי הזמן בשו״ת בריח התיכון ב, צא להתיר ליטלה בנדון כעין שלנו משום ס״ס.

 

 

#35612