מעשה והגיע פנים חדשות אחרי ברכת המזון

 

שאלה:

מעשה שהי׳ בסעודת שבעת ימי המשתה, שאכלו כרגיל, ודרש החתן וכו׳, ואח״כ בירכו ברכת המזון ואמרו שבע ברכות. ובין הברכות פתאום עורר אחד הנאספים שלא היו פנים חדשות. ושוב הביאו תוך כדי ההמתנה פנים חדשות וביקשו שיאכל קצת, ובירכו שוב כל הברכות, האם שפיר עבדי? יש לציין שהחתן – ואולי עוד כמה מהנאספים – עדיין לא בירך. גם הקינוח עדיין הי׳ על השולחן, וכמדומה שיש כאלה שעדיין אכלו מהקינוח.

 

מענה:

נכון עשו.

 

מקורות:

הנה לכמה וכמה ראשונים מברכים גם שלא בשעת אכילה. וכן נהגו בכ״מ כידוע, עכ״פ בסעודת מזונות וכדומה.

וגם לשאר הדעות, וכ״ה לדינא – הרי מפורש בריטב״א כתובות ז, ב  שכל שהוא פנים חדשות אע״פ שבא לאחר הסעודה ולא אכל שם מברכים בשבילו ברכת חתנים. ומשמעות הריטב״א שכ״ה גם להמנהג שמברכים רק בדית סעודה, עייש״ה.

ולמאי דקייל״ן שאפי׳ לא אכל בסעודה ש״ד כפסק הרמ״א אה״ע סב, ז, ע״פ ר״ן כתובות שם – הה״נ כשבא אחר סעודה. ובח״מ שם יא, דסגי בעומד שם בשעת הברכה. ופשטות הדברים שגם אחרי ברכהמ״ז ש״ד. אלא שמהדרין שיאכל בסעודה. וראה שו״ת שבה״ל ח, רפו.

ואף להדעות דבעינן שירבו בשמחה בשבילו – א״צ להיות דוקא שירבו בסעודה, וסגי שירבו בשמחה. (ובתוד״ה והוא כתובות שם נקטו בתחילה שמרבים בשבילם השמחה, ובסו״ד כתבו לגבי שבת שמרבים בשמחה ובסעודה. וראה בב״ח שעמד בעיקר הענין. ולמעשה, לא נהגו להוסיף בסעודה עבור הפנים חדשות. וגם לא לבשל מנה בשבילו. וראה שלחן העזר יב, א בשמלה לצבי ח שהמנהג שלוקחים אחד מהשוק. ובחינא וחיסדא כתובות א ע׳ קיא האריך ליישב המנהג לברך כשבאו עניים). ולדינא צ״ל רק ראוי להרבות בשבילם (ראה ב״ח שם. ח״מ יג. קיצור שו״ע קמט, ה. ערוה״ש סב, כו).  ולדידן שא״צ שיאכלו, א״צ ג״ז אלא ששמחים בשבילם – ראה ב״ש שם י.

ואין לומר שמ״מ צריך שיהי׳ בשעת הסעודה, שאין שמחה אלא בסעודה, דהא לדידן מברכים רק בסעודה – דאפושי פלוגתא לא מפשינן, וכיון שלמעשה הוא המשך לסעודה ולברכהמ״ז אין טעם שלא לומר מחמת שהפנים חדשות לא הי׳ שם בעיקר הסעודה. וכבר כתב הריטב״א שם, שמדינא מברכים גם שלא בשעת אכילה ועכשיו נהגו רק בשעת סעודה, ואין לנו להוסיף כ״כ על המנהג. וראה גם ערוה״ש סב, כה. שו״ת מנח״י ב, מג, ו. ומשמע שהוא רק ממנהגא שהחמירו שיהא בסעודה. וראה אוצה״פ סב, כה, א.

וממילא אין לומר גם שאחרי ברכהמ״ז נסתלקה כל הסעודה – שלדינא אין ז״ב המשך לברכהמ״ז (והארכנו במק״א), ונהגו להקל שמותר להפסיק בין ברכהמ״ז לסעודה. והיינו, שכל שהיתה סעודה בעשרה, ופנים חדשות אח״כ בשעת ברכה סגי לברך. אלא שאם נסתלקו ממקומם והסיחו דעתם ודאי אין לברך זמן רב אח״כ  על סמך הסעודה שהיתה לפנ״ז.

והדברים מוכרחים מרמ״א הנ״ל, דסגי גם כשלא אכלו פנים חדשות, ובח״מ שם שהיו בשעת ברכות. ופשטא  דמילתא שהוא פשוטו כמשמעו. ועוד ועיקר, שדברי הרמ״א יסודן בר״ן בשם הרמב״ן ובחי׳ רמב״ן כתובות שם ד״ה ופי׳ פנים חדשות כתב בזה״ל: שאם בא שם אדם בשעת ברכה שלא נכנס שם כל ז׳ ימי המשתה מברכים ז׳ ברכות ואע״פ שלא אכל שם. הן אמנם, שהרמב״ן ס״ל שאפשר לברך גם כשאין אוכלים. אבל ד״ז מילתא באפי נפשה הוא, שהרי רק אח״כ הביא הרמב״ן הפלוגתא אם צ״ל סעודה. וכאן קאי גם להסברא שצ״ל סעודה, שמ״מ מי שבא כפנים חדשות סגי כשהגיע בשעת הברכה. וכבר כתבו דכן מוכח גם מזה ששבת דינו כפנ״ח אף ששבת אינו מאוכלי הסעודה (ראה תפארת יעקב יב).

ועוד, שגם להדעות שצריך שיאכל פנים חדשות שם, והרבה חששו לכך, דלא כרמ״א (ולהעיר שבכ״מ כתבו שאין המנהג כרמ״א. אבל מזה שכתבו רק רק במש״כ שמברכים לילה ויום, מוכח שבעיקר הענין שא״צ לאכול הסכימו לדבריו – ראה באה״ט סב, ט. ב״ש שם ט. ערוה״ש שם כט. ועוד. ובקיצור שו״ע קמט, ה העתיק כרמ״א) – הרי כתב בשו״ת האלף לך שלמה צג, שא״צ שיאכל פת וסגי כשיושבים בחבורה אחת בשבילם ונהנה קצת ממגדנות ושמחים חו״כ בשבילם.

ולדעת הרבה פוסקים כשכבר הלך לו הפנים חדשות אינו מברך אף שהי׳ בסעודה, ראה שו״ת האלף לך שלמה אה״ע קז. (אלא שלשונו שחובת ז״ב חלה בשעת ברכת המזון). שנות חיים קה. פעולת צדיק ב, פא. פתחי עולם או״ח קפח. עצי ארזים סב, יז. צי״א יא, פד. ועוד. ושקו״ט ביצא אחרי שהתחילו אם אפשר לגמור (פת״ש סב, יד. ערוה״ש יד. אבל ראה חינא וחיסדא כתובות א – קיב, א. שלחן העזר יב,א בשמלה לצבי י). וכן מדוייק ברמב״ם ברכות ב, י: שמרבים בשבילם. והיינו שהברכה היא בשביל הפנים חדשות. (ואף שלרמב״ם צ״ל שהפנים חדשות אכל שם, כלשונו:  היו האוכלים אחרים שלא שמעו וכו׳ –  הא לא קייל״ן הכי). וכן מפורש בר״ן שם ״והוא שעמד שם בכל שעת הברכה״, והב״ד בב״י. והעתיק לשונו בב״ח. וראה ח״מ יא. וראה גם ערוה״ש סב, כד. שם כז. הרי לנו שעיקר הענין שיהא שם בשעת ברכה.

ובס׳ שמחת לב ב ע׳ כח הביאו הוראת הגריש״א שאא״פ לברך בכה״ג כשהגיע אחרי ברכהמ״ז. וצ״ע. ונראה דלשיטתו אזיל, דס״ל שצריך שפנים חדשות יאכל שם ולאידך בהלך לו לפני הברכות מברך. ראה שם. וראה ישמח לב סאוויץ ג ע׳ כ-כג. ציוני הלכה נישואין ע׳ קפ משמו.

ונדו״ד עדיף, שהחתן שעיקר הסעודה בשבילו, לא גמר מלאכול. וכן חלק מהשאר לא משכו ידיהם לגמרי, וע״ד אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא מי לא אכלינן (ברכות מז, א). וראה בכעי״ז עזר מקודש סב, ח בהגה.

ואיכא למיסבר סברא, עכ״פ בגדר חזי לאצטרופי,  שכיון שדעתם הי׳ להביא פנים חדשות, נמצא שהברכה אחרונה היתה בטעות ולא סילקו דעתם מהסעודה.  וע״ד מי שדעתו לשתות עוד ובירך ברכה אחרונה בטעות (ראה אדה״ז קצ, ז. ותלוי בההסברות ובהדעות שם. והדברים עתיקים. והארכנו במק״א). וראה עזר מקודש שם.

ויש לצרף גם שלכמה דעות דרשה ע״י החתן כמוה כפנים חדשות (כמ״ש ברמ״א סב, ח לענין סעודה שלישית בדא״פ. וראה שו״ת הרמ״א קלג, ב בפשיטות. וכ״ה בחכמ״א קכט,ו. קיצור שו״ע שם), ואף בחול סגי בדרשה, כמשמעות הרמ״א, ויתר על כן בד״מ שם, ראה שו״ת התעוררות תשובה ב, צט. בית מרדכי סח. וכ״מ קצת בלבוש או״ח מנהגים ל. עצי ארזים סב, יז. ואף שיש חולקים (ראה ברכת הבית סב, יז. שו״ת קנין תורה ב, מד. דברי יציב אה״ע ליקוטים קכד) כל שיש ספק אם אפשר לברך אפשר לצרף ד״ז – שלחן העזר יב, ג בשמלה לצבי יב.

ובנדו״ז שטרחו והכינו הסעודה לכבוד חו״כ, ואיכא העדר כבוד הבריות, וגם העדר שמחת חו״כ שלא לברך. וכבר כתבו לפעמים להקל בדין ספק ברכות במקום כבוד הבריות (ראה יתר על כן בשו״ת לחם שלמה יו״ד נג. ועוד. והדברים עתיקים). ועוד שבברכות השבח לכמה דעות ל״א סב״ל, וידוע הדיוק לענין ז״ב בל׳ הרמב״ם גרושין י, ג שא״צ לברך ז״ב  ובמ״מ שאין מברכין על הספיקות, דהול״ל שאסור (וראה לח״מ שם. אף שכתבו להעיר בד״ז גופא מכ״מ בדיני ז״ב שספיקו להקל (ראה עמודי אש קונט׳ מעון הברכות ג. ועוד).

 

 

#34093


Add Comment

Your Email address will not be published