עד איזה גיל אפשר להכניס ילדה קטנה לבית הכנסת לעזרת גברים?
והאם יש בזה הבדל כמה הבית כנסת מלא [למשל ב770 שלפעמים זה ממש צפוף]?
מענה:
מעשה רב (בהסכם גדולי ישראל) שגם ילדות קטנות באות עם אבותיהן (לא רק לעזרת נשים), ואפילו לאחרי גיל שלוש שנים – כל זמן שלא הגיעו לכלל חינוך והבנה בענין זה (סה״ש תשמ״ט א ע׳ 5 הע׳ 25. וראה תורת מנחם תנש״א א ע׳ 173).
ומפורש הוא במסכת סופרים יח, ו: מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבוא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר. וכ״ה באו״ז ב, מח: בתולות ישראל קטנות. ובהכרח דמיירי בגדולים קצת, שהרי ילדים המבלבלים אבותיהם בתפלה אין להביאם כלל (שו״ע אדה״ז צח, א מהמג״א שם א. של״ה עניני תפלה ד״ה אסור לישן מדרך חיים לונזנו. ושם מפורש דקאי רק בגדול קצת ולא הקטן מאד. ובקיצור של״ה עניני ביהכ״נ רק אם הוא גדול קצת שיוכל לדבר ויש לו הבנה אם מכין אותו או אם יגערו בו שיעמוד במקומו בלתי שחוק והיתול. ובמשנ״ב שם ב, רק בהגיעו לחינוך. וכ״ה להדיא לגבי תק״ש, ראה אדה״ז תקצב, ח. והוא ממג״א רסי׳ תקפט בשם מהרי״ל ולהעיר מדרשות חת״ס ג בתחילתו – ב, ב, שהקשה שהרי אמרו ״שלא להביא טף לבה”כ בשעת תקיעת שופר שמבלבלים דעת השומעים א”כ יש לעיין אמאי אמרה תורה להביא טף לבהמ”ק בשעת הקהל ולא חששה תורה לבלבול דעת השומעים״. ועיי״ש מש״כ לחלק בין הבאתם לביהכ״נ להקהל, דחביבא ויהבו דעתייהו. ועוד שם פי׳ פנימי שלא יבלבלו שאין הכוונה בגשמיות. ומצינו בכמה שיחות קודש במעלת הבאת הטף). ואותם שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק מוטב שלא להביאם כלל לביהכ״נ (אדה״ז קכד, י. ממג״א שם יא). וכ״כ בנוגע הבאת קטנים לביהכ״נ, דמיירי בקטנים שהגיעו לעונת הפעוטות, בבירך יצחק קטו, ב, הובא בשו״ת יבי״א י יו״ד כב. ואינו מוכרח שי״ל דקאי בקטני קטנים אלא שאינם באופן שרצים ושבים, וכגון שבאים לזמן קצר וכדומה.
וכפשוט, רק אם לבושה בצניעות – אם היא מבת ג׳ ויום אחד. וראה כאן:
וכן מוכח גם שבפוסקים דנו כשאינה לבושה בצניעות – ראה שו״ת מהרם בריסק ב, ע. יבי״א ו או״ח יד. בטוב ירושלים יאדלר ע׳ נה. קובץ תשובות ב, ח. ועוד. אבל ראה ויען יוסף נט שממנ״פ אם קטנות ביותר הרי הן רק מבלבלות, ואם הן יותר מבנות ג׳ שייך הרהור. וצ״ע איך יפרנס מס׳ סופרים הנ״ל. וי״ל. גם בשו״ת מהרם בריסק כריך ותני הגיל שאי״ב משום ערוה עם הגיל שמבלבות (ולשיטתו שצלוי בקטנות גופן וחא מבת ג׳ ויים א׳). ואולי יפרש דקאי בעזרת נשים. אבל ידוע שלא הי׳ בזמנם ביכ״נ של נשים. וכן הוכיח ממס׳ סופרים בשו״ת בני ציון אייזענשטאדט לח. ודלא כדברי השואל בשלמת יוסף דלקמן. וכ״ה בשו״ע או״ח תרפט, ו, לגבי מקרא מגילה וקאי בביהכ״נ דייקא. (אבל שם שפיר אפשר דקאי בשל נשים, אף שבזמנם הי׳ רחוק ממקום התפלה. וצ״ע במס׳ סופרים גופא יד, יד, שמצוה לנשים לראות הכתב בהגהת ס״ת). אבל בשו״ת אג״מ יו״ד ב, ח מפרש דברי מס׳ סופרים ונחלת יעקב לשם דקאי בקטני קטנים. וכ״ה פשטות הכוונה שאינו משום חינוך רק ליתן שכר. אמנם, בשל״ה כתב להשיג על אלו שמחמת דברי התוס׳ מביאים גם הקטנים ביותר. ואפשר, שכוונתו קטן קצת שאין בו חינוך לתורה אבל בר הבנה הוא לעמוד על מקומו. אלא שבפשטות משו״ה נקטו במס׳ סופרים בנות, דבהו ליכא משום חינוך לתורה.
ויש שר״ל שמתוס׳ חגיגה ג, א ד״ה כדי ואו״ז ב, מח, משמע שלא הי׳ אצלם ד״ז במס׳ סופרים. ואינו מוכרח. ואיכא דגרסי בתוס׳ ה״ג. וסרה הקושיא.
ויש שהחמירו ממשנת חסידים. וראה כן מהרם בריסק שם בטעם להחמיר. וכבר כתב בשו״ת תשובה מאהבה ב, רכט, י, להחמיר גם בקטנה. וקאי גם בבנות חמש ושש. וראה גם שו״ת שלמת יוסף כג לחומרא. וכן החמירו כמה – ראה דברי חנה השלם בסוף ח״א בהלכות והליכות ע׳ ב. ועוד. אבל והמובא באמרי פינחס שער ד שבת ומועדים ע׳ קלד – הוא מעשה ידי הרה״ג הר״י ראזענבערג ולא מר דרב אשי מקאריץ חתים עלה. ואכן הושמט במהדו״ח.
#33141
