Can a girl dress up as a male (ex yarmulka/hat/suit/tzitzis) for a play?

 

If it’s for a play, it’s more serious, as it’s not a mitzvah (in contrast to Simchas Purim) and its purpose is to appear like a man, not purely for simcha. The Rebbe wrote clearly to be careful when making plays for girls not to violate this issur, although people are often not cautious in the matter (“they trample on these issurim with their heels”).

There is room for leniency for children if it’s only one garment. Preferably, one should not rely on this leniency; one should use garments which aren’t designed for men, rather one which is obvious that it was designed for the play. For example, A fake tzitzis, tallis, shtreimel, kasket etc. (e.g. paper tzitzis can be attached to a shirt). A lot of the shtreimelech made for Purim costumes are considered fake garments since it’s obvious that it’s fake. Passul tzitzis however are considered a real garment.

Another option is to sew the bottom of the skirt in a way that makes it look like pants but it’s obvious that it’s still a skirt.

 

Sources:

אג״ק י ע׳ רלח.

בגד אחד – סהמ״צ לט. ב״י יו״ד קפב. רמ״א יו״ד קפב, ה. [וכבר העירו שכן מוכח גם במחבר שהעתיק דברי הרמב״ם ע״ז יב, י שאפי׳ במנצפת וכו׳. ויל״פ שר״ל שאפי׳ אינו קישוט ותכשיט כ״א בגד אסור. אלא שבגד חמור טפי מתכשיטים. וראה יהק״ט ע״ז ו]. חכמ״א צ, א. קיצור שו״ע קעא, א. אבל ראה ש״ך שם ז. ובפמ״ג או״ח תרצו במ״ז ד לגבי פורים שאין למחות. והעתיקו במשנ״ב שם ל. ושם העתיק ״אפשר שאין למחות״.  והיינו שכשהוא לצורך שמחה וגם ניכר כאיש שאני, משא״כ בגד אחד בכלל, או כל בגדיו בפורים. ויתכן שהצגה קיל טפי כיון שנעשה רק לבנות, ואינו הולכת בין האנשים. (ראה פנים יפות תצא כב, ה, הובא בדרכ״ת קפב, ז. שו״ת בצה״ח ה, קכו, ג).

[והקשה ח״א, שבש״ך שם קאי בהמשך לד׳ הב״ח, דס”ל דבבגד העשוי לקישוט אף בבגד אחד אסור מה”ת, ובגדר עשוי לקישוט הביא מצנפת, ולכאורה היינו כל בגד שאינו לכסות בשרו כי אם לכבוד ולהתנאות, וא”כ כובע וחליפה בכלל. וא״כ מי מתיר.

אבל אינו מוכרח, ובהקדם, שבבגד אחד באינו עשוי לנוי וקישוט – משמע בש״ך דמודה לב״ח בהא עכ״פ. וראה שו״ת שבה״ל ב, סג. ו, קיח. והאריך בשו״ת אות חיים לידידנו הר״ח היימליך א, סג.

והרי מצנפת היינו בגד מיוחד לקישוט דוקא – ראה רמב״ם מלוה ולוה א, ז.(ושם כתב מוזהבת. אבל כאן סתם) משא״כ בכובע רגיל. ועיקר דיוק הב״ח הוא מל׳ הרמב״ם ע״ז יב, י: עדי האיש כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע או תלבש שריון וכיוצא בו. וכולם הם לקישוט ולנוי ולא בגד שהוא דרך לבישה והוא כל שיש בזה תועלת מצ״ע אף אם אינו להגן. וגם כובע שנזכר שם ברמב״ם הוא של ברזל והוא כלי מלחמה (משא״כ בגמ׳ ברכות כד, א. שבת קכ, א. ועוד) – ראה רמב״ם שבת יט, א. כלים ח, ו. (אבל ראה פיה״מ כלים כז, ו. והתם מוכח דקאי בשל בגד). פיה״מ פאה ה, ח. עדויות ב, ד. טבו״י ג, ב. וכ״ה בכ״מ בתנ״ך – ש״א יז, ה. שם לח. ישעי׳ נט,יז. ירמי׳ מו, ד. יחזקאל כג, כד. שם כז, י. שם לח, ה. דה״ב כו, יד.

ומוכח הוא בב״ח, דהא קאי בזיפוצ״א שהוא בגד עליון. (וראה שו״ת אבני צדק יו״ד עב. אבל התם קאי להגן מהצינה), ותרתי קאמר בזיפוצ״א, חדא שהוא ללבישה ולא לנוי, ועוד שהוא להגן מפני הצינה. ומוכח להדיא שלטעם הא׳ גם באינו עשוי לכסות בשרו מתיר.

ויסוד דברי הב״ח הוא בספרי, כמ״ש שם, והוא בפ׳ תצא פיסקא רכו. וז״ל הספרי: לא יהיה כלי גבר על אשה וכי מה בא הכתוב ללמדנו שלא תלבש אשה כלי לבנים והאיש לא יתכסה צבעונים. ת״ל תועבה דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה כדרך שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים. ראב״י אומר מנין שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה ת״ל תלמוד לומר לא יהיה כלי גבר על אשה. והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים ת״ל ולא ילבש גבר שמלת אשה, עכ״ל. ומוכח להדיא שבלבישת צבעונים גרידא ליכא איסורא, לפי שאינו מביא לידי תועבה. וכמ״ש בב״ח דבלבישה לחוד ושלא לילך בין הנשים אין איסור כלל לד״ה. (ובמפרשי רש״י נתקשו שזיכה שטרא לבי תרי, שהביא הן שיטת ת״ק והן שיטת ראב״י. וראה דברי דוד עה״ת דס״ל לחלק בין בגד לתיקון הגוף. ועוד כמה אנפי נאמרו בזה. ועכ״פ במקום שאין הכוונה ממש להתדמות לאשה וניכר שהוא איש מותר. וראה עמק הנצי״ב דלקמן. וכך כתבו ליישב במה שעונדים תכשיטים לתינוק בפדה״ב ולא חשו משום איסור ספי׳).

[אמנם, בב”ח בסו״ד כתב, דכל הפוסקים פסקו כראב”י, דאף כשאינו הולך בין הנשים אסור מה”ת, ושלכו”ע אף לת”ק מדרבנן מיהא אסור במכ”ש מבית השחי].

וראה גם מאירי נזיר נח, ב: אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ולא אשה שמלת איש אא״פ לומר כן שהרי כתיב תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ולא אשה שמלת איש ותשב בין האנשים וכן שלא תצא בכלי זין למלחמה כללו של דבר שלא ישתמש זה בדבר הנהוג לזה דרך תחבולה והכנת ניאוף. וראה גם בסמ״ק מ׳ לג: כדי לנאף.

וכ״כ בפי׳ הנצי״ב לספרי, דודאי מודה ראב״י דלשנות בגד אחד הנהוג לנשים אלא שאינו מיוחד מצד טבע להם רק שנהגו כך או להיפך כמו לבנים לאשה או צבעונים לאיש אינו עובר אלא אם שינה כל בגדיו ויבואו לידי תועבה כדעת ת״ק, אלא שמשינוי לשון הכתוב דכתיב כלי גבר ושמלת אשה הוסיף לדרוש שבדבר המיוחד לאיש כמו כלי מלחמה או בדבר המיוחד לנשים כמו תכשיטין עובר אפילו שלא יבואו לידי תועבה, שבבגדים שאינן עשויין לנוי ולקישוט אין בלבישתם שום איסור. וראה אצלו בהעמק דבר תצא כב, ה. מרומי שדה נזיר נט, א. (וראה שו״ת מהריט״ץ ישנות נו, דקס״ד לפרש כעי״ז, אלא שדחה).

ועכ״פ בפמ״ג מוכח דנקט בצד ההיתר מחמת צירוף ב׳ הדברים, שהוא רק בגד אחד וניכר שהוא איש, וגם שנעשה לשמחה. ומשמע דקאי בכל סוגי בגדים, גם בבגדים הרגילים.

ובכל אופן, אנן איירינן בקטנים דקיל טפי, וגם בדידהו אינו מביא לידי תועבה. ולמעשה, גם בזה כתבנו להחמיר.

וממש״כ הפמ״ג שאין למחות בכה״ג בפורים, מוכח שבכה״ג שמתכוונים לשמחה אינו גם דרבנן. ועכ״פ אין למחות מחמת דאיכא דס״ל הכי. ולכאו׳ אין טעם להקל בפורים יותר משאר שמחה, מחמת שהיא של מצוה,דהא אפשר בשאר שמחות כטענת הב״ח. ולהעיר, שבד״מ השוה לכלאים להעביר ממכס, שאינו מתכוון להנאת לבישה. (ואפשר גם לפרש בדברי הפמ״ג, שאין רצונו לומר שהוא דרבנן, אלא שגם למחמירים הוא רק דרבנן. אלא שבכלל צ״ע בפמ״ג אי׳ איפוא מצא שיטה כזו שבבגד אחד הוא דרבנן, דאי בבגד שאינו עשוי לנוי, לא מצינו בב״ח שאסור דרבנן).

ולמעשה, המדובר בקטנים, וממילא הוא רק דרבנן מעיקרו, אא״כ בדספי לי׳ בידים. ושו״ר שכ״כ הגרמ״פ בשו״ת יד משה סה, להתיר להם בבגד אחד. וגם בזה – הרי אנחנו לא סמכנו בשופי על ההיתר דבגד אחד.

וראיתי שיש שה״ר מאנדרוגינוס שאינו מתעטף כאשה. ור״ל שמחמת שאין כוונתו לניאוף ליכא איסורא גם על צד הספק שדינו כנקיבה.

ולהעיר שבכנה״ג בהגב״י או״ח תרצה, נקט נמי שהאיסור הוא מה ששוחקין האנשים עם הנשים אלו עם אלו או לפחות אלו בפני אלו. וראה גם בנצי״ב שם בפי׳ לספרי שי״ל דמותר כשאין יכולים להלוך בין הנשים או להיפך].

וראה שו״ת ערוה״ב א יו״ד קלח, ד. מהרש״ם ז, נה. שבה״ל ב, סג. שם ו, קיח. מנח״י ב, קח. שבט הקהתי ב, רנח. משנ״ה ז, מג. אבני ישפה ו, קיא, ב. לבושה של תורה נז, כא. ודרשת וחקרת ה יו״ד כא. נהרות איתן ב, מ. י״ד משה ע׳ סה. משנת יוסף יב, צה. אמרי יעקב א יו״ד סצ״ו. סנסן ליאיר ע׳ שפב.

 

 

#3134