האוכל טוסט עם גבינה צהובה בסעודה המפסקת – האם נחשב תבשיל, ואסור לאכול עוד תבשיל או לא

 

אם חיממו הגבינה בתנור עם הלחם ביחד – יש להחמיר.

בכמה ראשונים נזכר גבינה כדוגמא לתבשיל. ואף שי״א להקל בדבר הנאכל כמו שהוא חי והזכירו גבינה, לדינא לא קייל״ן הכי.

אבל בגבינה שאינה מבושלת מותר, כבבאה״ט תקנב, ה.

ובגבינה שלנו שהבישול רק מחמת פיסטור אינו בגדר בישול – ראה עד״ז בס׳ החיים תקנב בנוגע לחלב. ובחיי״א קלד, ו. נזכר גם לאכול לחם עם חמאה או גבינה. אלא שאפשר דקאי בחי. ויש שהחמירו בפיסטור.

ועוד יל״ע אם נקרא מבושל מחמת הטוסט, וג״ז תלוי בפלוגתא אם אפוי כמבושל. ושקו״ט בנוגע להיתר אכילת פת וביצה, מחמת שפת אינו תבשיל או שהוא עיקר הסעודה. והארכנו בלוח מזה. וגם יש מקום לסברא שלגבי גבינה שנימוח קצת נחשב בישול.

ועוד שקו״ט בכ״ד הבא ללפת הפת (ולשון הריא״ז תענית כו, ב שכל המלפת נקרא תבשיל – לא קאי באוכלו עם הפת). ולמ״ד שכל שבקדרה אחת בגדר תבשיל אחד לכאורה אין להחמיר. וכיון שב׳ מינים בקדרה אחת רק חומרא כל׳ השו״ע  תקנב, ג, ״יש להחמיר״, (וכדמוכח בב״י, ראה בשכנה״ג בהגב״י ג, שלחן גבוה ז, מח״ב א בסופו, ביהגר״א לשו״ע שם) – מסתבר דאין לנו להחמיר בליפות. איברא, שבאמת נראה דליפות גרע מקדרה אחת, שלשון הטור שמותר ללפת הפת בפירות וירקות חיין, ועד״ז הוא בכמה ראשונים (כתורת האדם ועוד), וכ״ה בלבוש ג, מוכח שבתבשיל אסור. והרי הרמב״ן איהו גופא ס״ל להקל בדקה אחת ועכ״ז התיר ללפת רק בפירות חיין. וצ״ל דליפות גרע מקדרה אחת, שרק בקדרה נעשה כתבשיל אחת,.

וכ״כ בפשטות בא״א מבוטשאטש שם ד״ה עוד מצאתי, שלפתן בכלל תבשיל. ואדרבה בכה״ח תקנג, כז, משמע קצת, דהא דבפירות חיין מותר קמ״ל שהוא אפילו במלפת הפת. והיינו דליפות גרע טפי. וכן מוכח בבאה״ט שהדגיש דקאי בחמאה חי, ובפשטות מיירי התם באוכלו עם הלחם. (ובברית כהונה מערכת ת, ט, שנהגו ללפת הפת בסעודה המפסקת בדג מלוח צלי). ובכלל בימיהם אכלו כל התבשילין עם הפת.

וראיתי שנחלקו אחרוני זמננו בממרחים, אם הם תבשיל. ולא ביארו החילוק בין זה לשאר תבשילין המלפתין. ואולי זילי וגריעי טפי משאר תבשילים המלפתים.

 

 

#29657