להשכיר דירה לזוג החיים בלא חופה וקידושין

 

שאלה: להשכיר דירה לזוג שחיים בלי חופה וקידושין, האם מותר או שיש לפני עור.

מענה: אין לו להשכיר. במקום הפסד מרובה, שאינו יכול להשכיר לאחרים, או חשש תביעה משפטית, מקום לשקול להתיר.

 

מקורות:

עפמש״כ באחרונים לגבי השכרת דירה למח״ש לצדד בכמה אופני היתר, כשיכול למצוא דירה אחרת מגוי לרוה״פ הו״ל חע״ד, וגם ה״ז לפני זמן האיסור (אף שבפשטות ההכשלה ממשיכה כל הזמן משא״כ במכירת חפץ, כדלקמן), ואינו חפצא דאיסורא (ראה שו״ת מנח״ש א, לה, ב), ויכול להשתמש בהיתר,  וכיון שאפשר שיביא לידי איבה, ויש גם הדעות שבמומר ל״ש לפנ״ע – אף דלא קייל״ן הכי – מקום להקל ע״פ מהרש״ם ב, קפד. מהרש״ג ב, יא, ב. שם קב. קמד. (ובמהרש״ם צירף נמי שמא יעשה תושבה. וי״ל דל״ד למשכיר לכותי שאסור מפני שיעבוד בחוה״מ, נוסף לתי׳ שבמהרש״ם, כדלקמן, דהא אינהו לא ס״ל לאיסור חוה״מ, וממילא ל״ש חשש שמא יעשה תשובה), ועוד, שהתירו  באופן שיש לו הפסד ממון  מזה. ובמהרש״ג ד, ז קאתי עלה מטעם אחר, דנפישי מח״ש ואין לו להפסיד משלו, והלעיטהו וכו׳  (ואולי בכוונתו שבמומר ליכא מסייע כש״ך יו״ד קנא, וה״ט משום הלעיטהו. ושא״צ להפסיד לחוש לשיטות המחמירים. ודוחק). וראה משנת איש א ע׳ רא, שהגריש״א אמר שלכתחילה אין להסתמך על מהרש״ם אא״כ אא״פ למצוא שומר שבת. ויש שהציעו ליתן לאחר להשכיר ע״פ המבי״ט א, כא וכת״ס יו״ד עז, וסייעתם,  דליכא לפנ״ע ליתן למי שסובר כדעת המיקל. ודרך זו משונה בעיני.

וגם במוצא רק מישראל – הא איכא גם סברת החולקים על המל״מ – שו״ת פני משה ב, קה. ועוד – שגם כשיכול לקבל מישראל אחר נחשב חע״ד. (וכבר העירו דתליא בפלוגתא דרש”י ותוס’ קידושין נו, א ד”ה אבל. ומתוס׳ סמך גדול לסברת הפנ״מ. והראי׳ מתוס׳ הובא בכ״מ רבו מלספור – בבני חיי חו״מ לד בהגב״י ז, ערך השולחן שם יב, בשו״ת טוטו״ד תליתאה ב יו״ד לא, בית יצחק או״ח קיז, ז, בית שערים יו״ד א, יז. הגר״י פערלא לסהמ״צ לרס״ג ל״ת קכג-ד. ועוד. ורבים כתבו שבאינו יודע שאני. וראה שו״ת חלק״י א, כג. אלא שדחום בכ״מ מסברא ומדיוק לשונם. וכו״כ יישבו בכמה אנפי – ראה הגהות הגרא״מ הורוויץ שם. פרי העץ ע״ז ו, א. והובא בלב שומע מערכת ל אות לה ודחאו. אוצר המלך ת״ת א, יג).

ונדו״ד עדיף בצד מה מהשכרת דירה למחלל שבת שהתירו כמה (מהרש״ם ודעמי׳), שבימינו קשה לומר כסברת מהרש״ם שאינו עושה איסור בגוף הדירה, לפי שמשכיר גם שקעי חשמל. משא״כ בנדו״ד שהאיסור הוא במעשה ביאה. ואף שגם ביחוד איכא איסורא, אינו עושה איסור בגוף הדירה אלא באויר. ודוחק קצת.

אלא שלאידך, נראה דהכא גרע מחמת שהדירה מיוחדת למעשה איסור (אף שבדירה איכא נמי שימושי היתר בזמנים שאי״ב יחוד וכו׳), ול״ד לדירה למחללי שבת שאינה מיועדת לאיסור.

וקצת יש לחלק בין השכרה למי שאינו שומר דיני טהרה, שיש לדון שהבית אינו גופו של  איסור, משא”כ במי שלא נישאו שאסורים ביחוד, שהבית הוא גופו של  איסור. וי״ל שבנדה יש גם איסור יחוד דל״ש לומר ההיתר שמותרת לאח״ז כיון שאינה טובלת. אמנם, איסור יחוד הוא גם ברחוב במקום צנוע ואינו תלוי בשם בית. ובסגנון אחר, הבית אינו חפצא דאיסורא. אלא שלמעשה העיקר אצלנו שתלוי אם מיועד לאיסור – כ״נ נכון. ויותר קרוב לומר כן בהשכרת דירה למי שיעבור על ב״י. (וראיתי באיזהו מקומן שהגר״ע פריד השווה נידון דחמץ למהרש״ם בהשכרה למחלל שבת. ויש לחלק, אלא שחלק מסברות מהרש״ם מתאימות בשניהם).

ועוד איכא בגווה, שגם המתירים להשכיר למח״ש – מהרש״ג ב, קה. ועוד – כתבו להדיא שהוא בתנאי שאינו אומר להדיא שיחלל שבת, ע״פ שביעית ה, ב שכולן בפירוש אסורין. ובנדו״ד, דלא סגי בלא״ה, שאא״פ שיעשו בהיתר (משא״כ התם שיכול שלא לחלל שבת בדירה) ואומר להדיא שהוא גם עבור בן זוג השני – קשה להתיר.

ובאופן שהדירה רשומה ע״ש אחד מהם, הרי מה שהשוכר נותן לאחר לגור שם – י״א שאינו בגדר מעשה הכשלה, וע״ד הסברא שבאפשר להשתמש בהיתר אינו הכשלה כ״א אדעתא דנפשי׳ עביד, ראה אג״מ או״ח ב, סז בקשר למחללי שבת.

אלא שבעיקר סברות המתירים בהשכרת דירה למח״ש, וכן גם – או כש״כ – בעניננו, קשה מאד ליישב שה״ז איסור מדינא דגמרא להשכיר לכותי שדה במועד. ומאי שנא.  ובפרט בשכירות דגרע טפי ממכירה שהוא כל הזמן, וה״ז בגדר הכשלה בזמן האיסור. וראה בתוס׳ רבינו אלחנן ע״ז כב, א שגם למכור אסור. (ולהעיר מרש״י ע״ז טו ד״ה כיון דזבנה, דמשמע דאיכא לפנ״ע גם במכירה גם לפני האיסור. ואכ״מ). אבל בתוס׳ שם משמע להתיר במכירה. ומהרש״ם עצמו בתשו ב, צג כתב לחלק כן ומתרי טעמי, דהו״ל כמשכיר בכל יום (וראה מהרש״ג שהביא כן משו״ת בית שלמה. ובשו״ת שבה״ל ה, מא כתב השואל לחלק כן. ואיהו לא ניחא לי׳ בהכי), וגם שאא״פ לו לבטל השכירות (אלא שטעם זה שייך גם במכירה).  וראה גם בנחלת אליהו דושניצר הערות וחי׳ דינים מט (במהדו״ח – ע׳ שיא), דהשכרה גריעא ממכירה מה״ט. וכ״כ בשו״ת מנחת אשר וייס ל, ה. (ובתורת זרעים שביעית ה, ו כ״כ גם לענין השאלה, שכיון דשאלה ושכירות לא קניא ה״ז שלו וממילא מסייע . אלא שד״ז נסתר משו״ע אדה״ז שמז, ד, שמפרש שאיסור השאלה היא רק בשבת עצמו. וצ״ל בדעתו לחלק בין שכירות לשאלה).

אלא שי״ל בדעת המתירים, דאינהו קאי במסייע דוקא, ובגמרא היינו לענין לפנ״ע. ובאמת כ״כ מהרש״ם שם ב, קפד בהדיא ליישב קושיית מהר״י אסאד או״ח קסה (בשיטת הב״ח קסט ודעמי׳ שגם לפנ״ע ליכא כשאינו שעת האיסור. ולהעיר שבמהרש״ם סמך אכת״ס יו״ד פג להתיר מסייע קודם האיסור, אף שבכת״ס מחלק באופן שהסיוע נוגע לגוף האיסור. ובמק״א הארכנו בעיקר הענין ע״פ שו״ע אדה״ז שם). ועד״ז הקשה במהרם שיק תרי״ג מצות רלג, ז. וכ״כ מהרש״ם שם ב, צג שבמסייע ליכא איסורא כה״ג.  וראה גם שו״ת דרכי שלום לייטר א, מד בסופו שיישב כך. וראה דובב מישרים ב, כ לפי דרכו. שרידי אש יו״ד ט. ובשו״ת טוטו״ד תליתאי ג. לב כתב לחלק שבשדה מיירי בודאי איסור תורה, (וראה בתוס׳ ד״ה ותיפוק ע״ז שם. ואכ״מ), משא״כ בספק דרבנן. וד״ז לא יושיענו לעניננו. וי״ל גם דשאני התם שבהשכרת שדה זו יתוסף איסור על ידו, שאפילו יש לו שדה אחרת מתרבה האיסור, משא״כ בדירה דאם מצי זבין או שוכר במק״א אינו מתרבה האיסור מחמתו – ראה מזה בשו״ת שערי בנימין קלוגר ט, ד״ה והנה באמת, במאי דלא העמידו שם בגמ׳ בדאית לי׳ שדה (כקושיית כו״כ). ובשו״ת מהרש״ג שם ר״ל דשאני השכרת שדה מהשכרת בית, שבשדה צריך לעבוד כל השנה. אלא שבכמה פוסקים שאסור להשכיר גם מרחץ למומר – ראה משנ״ב רמג, ב. .וגם בזה י״ל דקאי באופן שאינו יכול למצוא במק״א

והנה, כל הנך שינויי שיניי דחיקא אינהו. וקשה להתיר, בשגם שיש חשש איסור תורה דלפנ״ע, ולא רק מסייע, באופן  שבשוכר מאחר ה״ז נמי מישראל. ויש שפירשו בע״ז שם מעיקרא דקאי במסייע. וראה משנת שלמה ורטהיימר מעשרות ה, ג. אבל בריטב״א שם ועוד מפורש דקאי בדאורייתא.

אלא כשהוא שהוא נגד החוק, איכא נמי סברת מהרי״ל דיסקין קו״א ה, קמה, באונסו בממון, בית שערים יו״ד א,יז, כשיזיק לו בפרנסה, דהו״ל כמכשיל עצמו, וכל שמוכרח בכך ואינו חייב להפסיד ממונו. וראה גם כעי״ז בשש״כ סז הע׳ קמג בשם הגרשז״א ע״פ מהריל״ד. והה״נ במקום הפ״מ, להסברא שאינו מחוייב לבזבז ממונו, אם משום לאו שאי״ב מעשה, או אם נאמר שהוא בגדר מסייע, והו״ל דרבנן.

עוד יש לצדד לפמש״כ בפס״ד להצ״צ בסופו בלקוטים לצדד שבאא״פ להפרישו מותר גם לסייעו כשיהי׳ לו טובה מזה. ולכאו׳ היינו בצירוף סברת הטו״א חגיגה יג, א במילואי אבן, ועוד, שבכלל מותר לסייעו כשאא״פ להפרישו. וראה גם בית מאיר קדושין נו, א.

ויש שהציע להשכיר עם מזוזות, וממילא מצילו מהאיסור לגור בלא מזוזה, ולהדעות שמותר להכשיל כדי להציל. אלא שבנדו״ז בשוכר קשה מאד לומר שהאי איסורא חמור טפי, שהרי חיוב שוכר רק מדרבנן, וגם בא״י ואחר ל״י – לכמה דעות. ויחוד פנוי׳ גזירת דוד וב״ד. וכש״כ לחיות ביחד, שי״א שזנות פנוי׳ מה״ת בכלל קדשה. ובפרט שבד״כ ה״ז גם נדה. ובכלל, מהיכא תיתי שלא יקבעו מזוזות כשרות במק״א.

ויש שכתב להתיר להסברא שבכאן שאינם שומרים תומ״צ לע״ע עדיף שיהי׳ בלא חו״ק. וג״ז מהדוחק. והעיקר, שלא הועלנו לזה שה״ז גם הכשלה בבעילת נדה.

ולדעתי, ע״ד הרגיל, קשה מאד להתיר שה״ז הסכמה שבשתיקה למעשה איסור. ולא גרע מזה שאסור לומר שלום לעובדי שביעית. וי״ל בבחינת לא תשים דמים בביתך, ראה שו״ת דברי מלכיאל ד, טו בנוגע חצי׳ שפחה שכופין לשחררה. ולכאו׳ בנדו״ד גרע טפי, שה״ז בביתך ממש. וכמו שהמשכיר מחוייב במעקה. ועצ״ע מהשכרת דירה לגוי שאסור משום ולא תביא תועבה, ולא משום לפנ״ע, או לא תשים דמים. וכבר נתקשה בזה מהרש״ג  ב, קמד שם בנוגע לפנ״ע. וטעמו שאינו חפצא דאיסורא. אלא שנעלם ממנו שבראבי״ה ע״ז א׳נא כתב משום דבלא״ה פלח לע״ז. ונראה שבמהרש״ג מיישב גם אם נאמר דאסור בדאית לי׳ לדידי׳ משום מסייע. (אלא שבחילול שבת צ״ע אם נכונים הדברים שאינו מוסיף עי״ז לחלל).  והתם שבלא״ה יעבוד ע״ז, ואינו גורם שיעבוד יותר מחמת הבית, וממילא אינו בגדר נתינת מכשול. ואם משום לפנ״ע דלא תביא –  הרי הגוי לא נצטווה בלא תביא, ראה לחם סתרים ע״ז טו, א. וליכא ולא תשים, כשמושכר לגוי ואין ישראל רגיל שם, ראה חקרי לב צ, לחו״מ תכז. אבל בנדו״ד ליכא לכל סברות הנ״ל.

וי״ל שיש גם משום אל תשת ידך, כפיה״מ תרומות ו, ג וחת״ס גיטין סא, בנוגע לכל מסייע. אלא שעלינו למצוא היתר ברור בכל מסייע שהותר מ״ט ליכא משום אל תשת. וכמה אנפי בדבר. ואכ״מ. ועיקר גדול אצלנו בכ״ז משום חילול השם שגורם לרפיון הדת. ונראה דל״ד לשאר מסייע שהותר, כשידוע וברור שעוברים באיסור כל הזמן ומיוחד לכך. ואף כשאינו מצווה משום ערבות ותוכחה וחיוב מחאה מאיזה סיבה שתהי׳, עכ״פ ודאי אין לו לסייע.

 

 

#28332