רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ

 

כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ בִּקֵּשׁ אֲגָגִי בֶּן הַמְּדָתָא

וְנִהְיָתָה לוֹ לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ וְגַאֲוָתוֹ נִשְׁבָּתָה

רֹאשׁ יְמִינִי נִשֵּׂאתָ וְאוֹיֵב שְׁמוֹ מָחִיתָ

רֹב בָּנָיו וְקִנְיָנָיו עַל הָעֵץ תָּלִיתָ:

 

שאלה:

לכב’ כת”ר שליט”א!

שלום וברכה!

רציתי לשאול: כתוב בפיוט ‘מעוז צור’, “רוב בניו וקניניו על העץ תלית”. ויש מקשים: למה אומרים רוב בניו של המן נתלו?  הרי כולם נתלו? כמו כן, מקשים על “וקניניו על העץ תלית”, וצ”ב דלא מצינו שתלו את הקנינים רק את הבנים?

 

מענה:

בנוגע לרוב בניו –

תפס לשון הפסוק. ופירוש רוב בניו בפסוק – אסתר ה, יא – גדולת בניו, ראב״ע שם. וכן גם כאן.

ועד״ז מתפרש גם ״הרבה בנים״, רוב מלשון ריבוי, כמו ״והתענגו על רוב שלום״, ויבטח ברוב עשרו״, ״למה לי רוב זבחיכם״, ״ברב עם הדרת מלך”.י״מ ע״ד החידוד שנתלו קטועי ראש – ע״פ תוד״ה אשתכח שבת צב, א. ד״ה ברום – חגיגה יא, א וממילא ה״ז רוב שלהם.

עוד פי׳ שרוב בעילות אחר הבעל. וממילא ברובא הם בניו.

עוד פי׳ שבתו הפילה עצמה לפנ״ז.

ועוד  פי׳ רוב בגי׳ רח כמנין בניו – מגילה טו, א. אלא ששם אמרו שלא כולם נתלו. ונצטרך לפרש רוב באיכות, שהעשרה היו השרים והם נתלו.

בנוגע להלשון וקניניו – 

בפשטות הכוונה לבניו, וכפל הענין במלים שונות, שבניו הן קנינו, כמ״ש ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה׳, ופירש”י את ה’ – כמו עם ה’ כשברא אותי ואת אישי לבדו בראנו אבל בזה שותפים אנו עמו. ובשבת לב, ב: איזה הן מעשה ידיו של אדם הוי אומר בניו ובנותיו של אדם. וראה דרך חיים למהר״ל אבות ו, ט. ושם רפט, א: ואחר כך זכר הבנים שהם תולדות שלו והם קנין בפני עצמו.

ויש שפירשו ע״ד ההלכה שבניו הן קניניו, לפי שגוי יכול למוכרם כעבד – ראה רמב״ם עבדים רפ״ט.

ועוד כתבו שהכוונה לאוצרותיו שהיו חקוקים על לבו – ראה מגילה טו, ב ותוס׳ חכמי אנגליא שם.

ויש שכתב שנתלו עם בגדיהם.

ועוד כתבו שהוא ע״פ רבינו בחיי ס״פ בשלח שצריך לאבד גם נכסי עמלק, ולכן לא שלחו ידם בביזה.

 

 

#26574