How a Zimun is Done

 

Question:

Why is it that the common minhag today by a Zimun is that everyone listens to the one leading the Zimun only until “boruch sheachalnu mishelo…” and then proceed to bench on their own, when the Alter Rebbe clearly writes in סי’ קפ״ג סעיף י that they must listen (seemingly implying to not even say the words along with the one leading) until the end of “הזן” (otherwise it’s not considered a zimmun at all), In addition, in סימן קצז סעיף ח he negates the above mentioned minhag?

 

Answer:

They may say along quietly and this should be done.

There are various limmudei zechus why this isn’t the custom. See below.

 

Sources:

ראה כה״ח קפז, לז-ח. וכעי״ז שם קסז, נח. קפג, מ – ע״פ קבלה.

והנה, כשמזמנים בעשרה לכמה דעות א״צ לומר בקול – ראה קצוה״ש מה, ו, ובבדה״ש ה. חזו״א או״ח לא, ד. (וצ״ע הראי׳ מהטור, דהתם קאי בשלשה שהפסיקו לשבעה, ויכולים לזמן אח״כ. וראה משנ״ב ר, ט. וי״ל. וכבר העירו דל״מ הכי במג״א קצג, ד. וכן בד״מ שם ג, וב״ח וא״ר ועוד שם. וכ״כ בחיי״א מח, יד. וכ״מ קצת דעת אדה״ז קצה, ד שגם בעשרה חייב בכך. וראה שם קצז, ה. ולהעיר משיחת יום ב׳ דר״ה תשל״ג בטעם שינוי המנהג שלא לומר ברכה ראשונה בקול ״בכדי לשלול הטעות שהאמירה בקול רם היא בכדי להוציא את השומעים״ (כ״ה בכתי״ק בהגהות לשיחה הנ״ל). ואולי כנ״ל כיון שהוא בעשרה וא״צ לשמוע. ומפי השמועה, בטעמא דמילתא כיון שנכחו אז חכמי גרוזיא, שנהגו לצאת בברכה ראשונה, ולא רצה להוציאם. ולמעשה, מאז הי׳ כך בכלל (בד״כ)).

ולאידך, כשאין עשרה גם כשאין שומעים ברכת הזן מותר להצטרף לזימון ולענות, אף שלכמה דעות – וכן עיקר – אין יוצאים יד״ח זימון. אמנם, אם אין מברכים אז וממשיכים לאכול י״א שא״צ להפסיק רק עד ברוך אלקינו – משנ״ב ר, י. אבל ראה אדה״ז שם א.

וראיתי למי שכתב שמי שנוהג שלא לשמוע עד ברכת הזן, ויצא משם, או לא שמע, דומה ליצאו מקצתן בדבשב״ק שמותר לגמור.

ועוד להעיר שהדעה שהזן הוא חלק מברכת הזימון, שהביא במג״א בשם התשב״ץ, אינו עולה עם התוס׳ ברכות מו, ב ד״ה עד היכן ורא״ש ברכות ז, יב שסיבת ההפסק עד ברכת הזן היא רק שיהא ניכר שמזמנין עליו. וכ״ד השו״ע ורמ״א ר, ב. וכבר כתב הב״י קפג שרק לרש״י איכא למימר הכי. והעיר בזה בהגהות הגז״ח צאנזיר על המג״א קצג, ד. וראה שו״ת דבר יהושע ב, לב. ואולי גם במג״א ואדה״ז כוונתם לחומרא להחמיר כדעה זו.  ודוחק. וראה מה שביאר בזעודה כהלכתה ח״ב בתוספת ביאור   לסי״א הע׳ יד. ולמעשה, מפורש מצינו שאין המנהג כן. וראה שד״ח אס״ד מערכת ז, ה. שבילי דוד כללי ברכות ב כלל שומע כעונה ז.

וכתבו בישוב המנהג – שו״ת דבר יהושע שם. ישועת משה ב, יט. אגורה באהלך עולמים א, כה, א. דברי ישראל כט.  צי״א טז, א. בית אבי ב, ו. שבה״ל י, מ. קובץ מבית לוי ניסן תשנ״ח יב.

 

 

#25990