Some words of the Mezuza are between the שירטוט lines and the top of the words are not touching the שירטוט.

 

If it’s just not touching but it’s Mamosh right near it, like a hairbreadth or two away, and it is obvious that the letters were written according to the sirtut it’s kosher.

 

Sources:

כבר הביאו בכ”מ, שבס’ הישר לר”ת קד, וכן ברמב”ן גיטין ו, ב משמו, מפורש שהשרטוט בין שיטה לשיטה, וכ”ה בראשונים בכ”מ (אף שאפשר לדחוק בלשון). ועכ״פ, לא מצינו בשום מקום בראשונים לפסול כשאינו נוגע. ובפרט, שעיקר השרטוט בשביל הקריאה והכתיבה, וכל שהולך על סדר השרטוט ש”ד. וגם את”ל שהשרטוט הלמ”מ ללא טעם, ולא רק משום היכר (וראה בשו”ע אדה”ז לב, ח שבדיעבד כשר בשרטוט בעופרת. ואולי קאי רק בתפלין שאין השרטוט מהלמ”מ), מ”מ עיקרו שיהא נראה שהאותיות על סדר השרטוט. ואדרבה, מצינו בגט שאין לכתוב על קו השרטוט. ומינה איכא למילף לס”ת. ולהדיא כתב בשו”ת הרדב”ז א, קנו שלא לכתוב על קו השרטוט. וראה גם בשו”ת הב”ח החדשות פז, שצריך להרחיק קצת. ומדבריו מוכרח נמי שכ”ה גם בס״ת ומזוזה.

אמנם, באחרונים נסתפקו בד”ז. ולפלא הדבר, שאת”ל לפסול מחמת הלמ”מ, הו”ל לפרושי ד״ז בהדיא בש״ס וכו׳, וכנ״ל לא מצינו גילוי לזה בראשונים. והנה, בדע״ק רעא, ז כתב להסתפק כשהכתב תחת השרטוט. ומסיק, שאפי’ את”ל לפסול, בהרחק שערה או שתים כשר רק שלא יהא רחוק כקש. ובמקדש מעט רעא, לג הב”ד, וכתב שם להוכיח משו״ת דבר שמואל שסד, להכשיר כשאינו נוגע בקו השרטוט. ולשונו בדב״ש שם: “שכתב מתחת השרטוט ולא בשרטוט עצמו”. (אמנם, התם מיירי מתפלין ולא ממזוזה). ועכ״פ מתו”ד הדע״ק אתה למד שכל שנראה שהכתב ע”פ השרטוט כשר. ולא ניתנה תורה למלה”ש. וראה גם ביד שאול יו״ד רפד, ב שהכריח להכשיר בהרחיק מהדעות להתיר שרטוט אחר הכתיבה, שהרי ל”ש שתהא נוגעת בשרטוט בכה”ג.

אמנם, בפת”ש רפח, ה, הב”ד רעק”א בשו”ת נ, ונמשך אחריו בקול יעקב יד, ועוד, בעובדא שהאותיות כתובות בין שרטוט לשרטוט, והבין משם לפסול כשרחוק מהשרטוט. אלא, שבגוף ד’ רעק”א אין הכרח כלל לזה, ומיירי התם כשהשרטוט עקום, ומבאר שמחמת העיקום אין השרטוט מועיל ליישר הכתב, וההוכחה מזה שבמציאות הכתב רחוק מהשרטוט. ולא מסתבר שבא לחדש דין חדש כלאח״י בדיני שרטוט. וכ”כ לפרש בשו”ת עולת יצחק רצאבי א, קלו.

אולם, בשו”ת התעוררות תשובה א, ח, כתב בתוה”ד לפסול כשאינו נוגע. ול”נ דלאו דוקא הוא. ועיקר כוונתו שצ”ל קרוב מאד לשרטוט. וכן בשו”ת דברי חיים יו”ד ב סוסי’ סו שהמזוזה שכתב שלא אצל השרטוט פסול – מיירי נמי בכה”ג. ואין הכרח שצ”ל נוגעת, שהרי כתב שם “אצל”, ותו לא. וראה בשו”ת דברי יציב יו”ד קפז, שמדייק מלשונו במפתחות. וליתא. וראה גם שו”ת משיב דברים קע שא”צ שיהא על השרטוט. ובשו”ת יבי”א א יו”ד כ, יג עלה ונסתפק בדבר. וכתב עפ’״ד רעק״א שאפשר שיש לפסול. אמנם, כבר נת’ שלא מצינו הכרח לזה בדבריו.

וראה בארוכה בשו”ת עולת יצחק ב, רכא. ושם שהסכימו עמו הגרח״ק ועוד.

ואף שיש שחלקו עליו – עכ”פ באופן הנזכר בריחוק שערה או שתים – ודאי ש”ד.

וראה משנת הסופר ג, בביאור הסופר לס״ה ד״ה בלא. ומה שהביא משו״ת חינוך בית יהודה עג – לא מצאתי גילוי משם. [ובפסק״ת לב, יא העתיק שאם רחוק כשערה או שתים פסול, ואיפכא הוא, שבכה”ג כשר. ובשו”ת מהר”ם שיק שציין – ליתא כן כלל].

ופשוט שמועיל לעבות הכתב שיהא קרוב להשרטוט – כ”כ בדע”ק. ובמקעמ״ט לה, הקשה דהא לא מהני כשלא שירטט בחריץ והטעם שצריך שיהא מתקיים, וא”כ ל”מ גם אחר כתיבה. ויש לחלק. ולמעשה נהגו להקל בזה.

 

 

#23245