מפות נפרדות – הרחקות

 

שאלה:

האם כאשר שמים מפית NAPKIN מתחת לצלחת בימי ההרחקות צריך שהמפית תכסה את כל הצלחת וממילא צריך לפתוח את המפית או שאין צורך וממילא מספיק שהיא מקופלת והיא נמצאת מתחת רוב הצלחת?

 

מענה:

אין צורך לפתוח את המפית, ודי בכך שהמפית מכסה חלק מהצלחת.

 

שאלה:

האם ‘מפית’ מקופלת לארבע שנמצאת תחת צלחת של הבעל או של האשה, באופן שאינו בולט לשאר היושבים סביב בשולחן שיש מפית מתחת לצלחת. אך אם יסתכלו יראו זאת. נחשב כ’היכר’ לענין אכילה יחד?

 

מענה:

זה בסדר.

 

מקורות:

הנה, אי משום היכרא, בודאי א״צ שכל הצלחת תהא מונחת על המפה. וכן מהני גם למאכלים אחרים שאינן על המפה. אבל ראה ביד״י יו״ד פח, ה, דשאני דין מפה דתו ל״ה תפיסה אחת, ולא משום היכר קאתינן עלה. והוא עפ״ד התוס׳ חולין קז, ב ד״ה כעין, עייש״ה. ובהכי מיישב מה שא״צ שהמפה תהא גבוהה.

אבל לא מפני כך נחדש לאסור איסר בדבר שלא נתפרש להדיא בפוסקים. והמחדש עליו לה״ר. ופשטות סתימת הפוסקים, שעצם החלוקה למפות נפרדות מועיל כהיכר. ובדבר הרגיל קייל״ן בכללי הפוסקים דהו״ל לאשמועינן בהדיא. ומה גם שיש מקום לומר בשופי, שגם משום הפסק מועיל בכה״ג, שזה גופא שחלק מהצלחת על מפה בפ״ע ה״ז הפסק מסויים.

ועוד זאת, ילה״ע שבכ״מ בראשונים מצינו הלשון שהוא להיכר. ויתר על כן, בדרשות מהר״ח או״ז וירא לח, שאם אוכלים בב׳ מפות אין היכר גדול מזה. וראה חוט שני יו״ד קצה, ג אות ח, מד״ע, דמפה מהני מדין היכר, ולא כאילו הוא שולחן בפ״ע.

אבל, באמת מסתבר לומר דתרווייהו איתנהו בה, וי״ל שההיכר הוא בזה גופא שעשו הפסק. וא״ש לשונות הראשונים דכיילינהו בחדא מחתא. (וראיתי למי שכתב לחלק, שרק בדין בב״ח הוא משום הפסק, ולא בדין אכילה עם אשתו נדה. אבל אין הדבר עולה יפה עם לשונות הראשונים. ואכ״מ). וה״ט שגם באינה גבוהה מועילה להיכר, שההפסק זה גופא ההיכר.

 

 

#2172