בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום: האם בתרגום אומרים שם ה’ כקריאתו (היינו בשם אדנ״י) או “השם״?

 

יאמר שם השם כקריאתו, היינו שם אדנ״י.

 

מקורות:

ראה שו״ת אג״מ או״ח ג, כח בסופו, שהחמיר טובא שבלא אמר ההזכרות לא יצא. וכן נוטה לומר בשו״ת אבני ישפה ג או״ח כג. אבל יותר מסתבר לומר שאינו מעכב, שהרי עיקר הקריאה בכדי לפרש פירוש המקרא. וכל שהוא בגדר פירוש יצא. וכמו שבפי׳ הלעז א״צ לומר שם השם. וכן גם בפירש״י. וכ״כ בחוט שני שבת ד ע׳ קטו. ומ״מ לכתחילה יאמרם כתיקונם, שהרי ניתן בסיני. וראה תשובות הגר״ח ב ע׳ תרלא. שיח שמואל רוטנברג א ע׳ רה.

ויתר על כן מצינו שקו״ט בתרגום לשם אלקים, שבכ״מ תירגם אונקלוס בשם אדנות, אם לאומרו בשם אדנות, או ככתיבתו במקרא, וכן שקו״ט עד״ז בכוונת השמות שבתרגום. וראה מזה בנתינה לגר הקדמה כוללת ד, ב. נפש הגר ר״פ בראשית. זבד טוב ר״פ בראשית. ובתקנת השבים להרה״צ הר״צ הכהן מלובלין בסופו: בענין תרגום שם אלקים אני אומר על זה פוק חזי מאי עמא דבר וגם אני מעודי מורגל לקרות בתרגום כמו שהוא כתוב בו גם על שם אלקים ב’ יודי”ן הרומז לקריאת האדנות. וראה גם שו״ת שבה״ל ז, קח. חמדת אברהם ב, א. מעין אומר ב, פג. מחוקק במשענותם ב, רפה.

 

 

#17611