הוראה אחרי אכילת תמרים

 

שאלה:

לכב’ כת”ר שליט”א!

הגמרא במסכת כתובות (י, ב) אומרת: אמר רב, אכל תמרים אל יורה. וביאר רש”י: אל יורה שום הוראה לפי שטורדות דעתו כשיכור.

האם זה גם בימינו שאין להורות אחר אכילת תמרים?  וכעת אנו עומדים בער”ה וכידוע יש הנוהגים לאכול תמרים בר”ה.

יישכ”ג!

כוח”ט

 

תשובה:

תלוי במציאות. וגם הרמב״ם שהביאו לדינא – ביאהמ״ק א, ג (אבל ברמ״א יו״ד רמב, יג כתב בסתמא: או שאר דברים המשכרים, ולא פירט. וראה בש״ך שם כ, שהביאו. וכ״ה בחכמ״א קד, ד) – כתב להדיא דמיירי רק כש״שנשתבשה דעתו מעט״. ובחינוך מ׳ קנב: ונתבלבלה דעתו. (וברמ״א לא פירט, וכנראה מובן מעצמו ממש״כ ״המשכרים״). וגם בפיה״מ בכורות: כגון ששתה חלב הרבה. וראה ר״י קורקוס שם: דוקא כשנשתכר דעתו קצת אבל לא בשביל שיאכל תמרה אחת יאסר להורות ומה. שיעור ניתן בדבר אלא ודאי כשהרגיש בלבול הדעת הדבר תלוי. ובפרישה או״ח קכח, מח: דמיירי דאכל תמרים כ”כ הרבה עד שנשתכר קצת. וראה מנ״ח שם. משנ״ב צט, א.

ובשאר דברים המשכרים יכול לשער בעצמו שאם לא נשתבשה דעתו כלל מותר באין פקפוק – נשמ״א לב. (אבל להעיר משאילת שלום על שאילתות פח: החמירו מדרבנן באכל תמרים ולא יהיב שיעורא בכמה הואיל דאם אוכל תמרים מרובים אתי לידי שכרות).

ווגם לגבי ביהמ״ק בשאר דברים המשכרים – ראה נשמ״א שם. ערוה״ש ביאהמ״ק לג, יט. וכבר הקדימם בשו״ת הרשב״א א, שסג, באופן הב׳, בדיוק ל׳ הרמב״ם הי׳ שכור משאר המשכרין וכו׳ ואם נכנס ועבד הוא שכור. והובא בכס״מ ביאמ״ק א, ב.

ובזה גופא, רק קמי נהמא ולא בתר נהמא – כתובות שם.

ול״ש מחלב, שאם במציאות אינו משכר, וכן כשלא נשתבשה דעתו, לית לן בה. (אבל להעיר שי״א שחלב דידהו היינו יין לבן. וכ״מ במכילתא דרשב״י בא יג, ה. ב״ר תח. תרגום שה״ש ה, א והובא בתשב״ץ פה. אבל כבר סתרו ד״ז בכמה ראיות. ומהם מדברי רוב ככל פרשני ופשטני המקרא. וראה גם מגילה ו, א. ואכ״מ) – ראה שו״ת תשורת שי א,שסז. שם משמעון פאלאק או״ח יד. ושם, שנשתנו הטבעים. שו״ת יבי״א ד או״ח יב.

אמנם, יש שר״ל שהכוונה בכ״ז לא לשכרות כפשוטה אלא לעייפות וכו׳. וה״ר מפירש״י ורד״ק שופטים ד, יט ודוחק. ול׳ הרמב״ם ביאמ״ק א, ב, ושאר הפוסקים משמע דמיירי בשכרות כפשוטה. וראה פי׳ רבינו ישעי׳ שם. רד״ק ורלב״ג שופטים ה, כה. ויש שכתבו עפ״ז דמיירי בחלב חמאה דייקא. או, שרק כשעייף ויגע משכר. וכ״ז לא נרמז בפוסקים.

 

 

#16701