Spending Chomesh Monies (As Opposed to Ma’aser)

 

Question: 

I am aware of the potential issues with using Maaser money for Mitzvos or to purchase honors in shul/shul membership. Do these issues apply to Chomesh?

Specifically: If I separate Chomesh and give 10% immediately to Colel Chabad, does the additional 10% have the same rules as normal Ma’aser, or is it more lenient? If I would not use the first 10% on a shul membership or on a Mitzvah, can I use the second 10% on that?

Do any sources address the differences between how one spends Chomesh vs. Ma’aser?

 

Answer:

Yes, Chomesh is more lenient. Even those opinions who do not permit using Ma’aser for other Mitzvos may allow it for the second 10% of Chomesh.

Nonetheless, ideally it shouldn’t be used for obligatory Mitzvos.

 

Sources:

מעשר: שו”ע יו”ד סי’ רמ”ט סעי’ א’ בהגהה (בשם מהרי”ל), ובש”ך ס”ק ג’, ובט”ז שם ס”ק א’, באדה”ז בהל’ ת”ת פרק א’ סעיף ז’, ובסדר ברכת הנהנין פרק י”ב סעיף ט, וכן בלקו”ש חלק ט’ ע’ 346, ראה גם חתם סופר יו”ד סי’ רל”א ורל”ב, ועוד.

חומש: ראה ל׳ הירושלמי ריש מס׳ פאה – חומש מנכסיו למצוה, פיה״מ ריש מסכת פאה, שטמ”ק בכתובות דף נ’ ע”א בשם הרב המעילי, והביאו בברכי יוסף סי’ רמ”ט אות ה’, ובשו״ת מהר”ם שיק יו”ד סי’ ר”ל, אהבת חסד ב פי״ט ס״ג, פרי יצק א קו״א כזוראה מהרי״ל דיסקין יו״ד רמט. וכ״מ בשו״ת תשובה מאהבה ח״א סוסי׳ פז, ובבית דינו של שלמה יו״ד א ד״ה וחומש, וד״ה גם ראה. וראה תורת זרעים ריש פאה – יא, א. אג”מ יו”ד ח”ג סי’ צ”ג. קובץ תשובות ג, קמז. ועוד.

ולענין לשלם למצות שבחובה – בבית דינו של שלמה כתב גם לענין ציצית ותפילין, וכן מוכח במהרם שיק שם. וכן נראה בכוונת מילי דחסידותא סוסי׳ קכט עיי״ש. אבל ראה שו״ת ר׳ יהודה מילר רז ד״ה וגם אינו רחוק. וגם באג״מ משמע שרק להידור מצוה ולא למצוה מחוייבת. ועוד ועיקר, שמשמעות הרב המעילי שבשטמ״ק דלא איירי במצות חיוביות המוטלות עליו. וצ״ע בדברי מהרם שיק שהבין באו״א. אבל קצת משמעות יש מדמדמה לה למע״ש, וכתב ״אפי׳ לצורך עצמו״. אלא שהוסיף בכתיבת ספרים לעצמו ״להשאילן לאחרים״. ולדברי מהרם שיק עדיפא הול״ל בשטמ״ק – שאפשר לקנות ציצית ותפילין. ובפשטות כוונת השטמ״ק לומר, שדומה בגדר החובה למעשר אלא שיכול להשתמש לשאר מצוות, אבל ודאי אינו יכול לפרוע חובו שצ״ל מהחולין. ובפרט בדקיימי עניים שבלא״ה לכמה דעות  צריך ליתן לעניים דוקא, ועכ״פ אין לנו להקל כ״כ להשתמש גם בדבר שבחובה.

אמנם כיון שלמעשה ההפרשה רק ממדת חסידות אין לנו להחמיר בזה, למי שירצה להקל, שספיקו לקולא. ולהעיר, שבמהרם שיק מפרש כן גם בפי׳ מחלוקת הר״ר מנחם והרמ״א רסי׳ רמט וסייעתם  – ראה נו״כ שם – אי מותר ליתן מעשר לשאר מצות, דמר אמר חדא ומר א״ח ולא פליגי, שיש לחלק בין מעשר הראשון למעשר השני, החומש.  ובאחרונים כבר כתבו בכמה אנפי דלא פליגי, שתלוי אם הוא מצוה חיובית או לא – באה״ג רמט, ויש שחילקו אם כבר התחיל לנהוג להפריש לעניים – חת״ס יו״ד רלא. ול׳ מהר״ם מורה דמיירי במצות שאינן שבחובה.

ולכאו׳ קצת ראי׳ מב״ב י, ב שנחלקו ר״א ור״י אם יפזר מעותיו או ישמח אשתו לבר מצוה, ועכצ״ל דמיירי בחומש, שהרי איו לו לבזבז יותר מחומש, ואין לו לפזר לעניים, ועכ״ז לר״י ישמח אשתו לדבר מצוה אף שמחוייב בזה. אבל אינו, דלאו בחדא מחתא מחתינהו,  ושמחת אשתו לדבר מצוה אינו בכסף דוקא.

 

 

#14281