Chanukah Party for an Avel

 

Question:

Can a person in Aveilus within the Shloshim host or attend a Chanukah party? Does it make a difference before or after Shloshim?

 

Answer:

Throughout his time of Aveilus, (12 months for parents and 30 days for other relatives), an Avel should not attend Chanukah parties. However, he may join a Chanukah party in his home which includes שירות ותשבחות.

 

Sources:

ראה כנה״ג יו״ד שצא. בל״י שם. גליון מהרש”א, חוקי חיים וכרם שלמה שם, שהוא כסעודת מצוה. והרי הרמ״א בהל׳ חנוכה מכריע שאם יש שירות ותשבחות ה״ז סעו״מ.

אלא שלמנהג דידן ברמ״א שצא, ב, גם בסעו״מ אינו משתתף כשהוא חוץ לביתו. ואולי מיירי בביתו. או קאי מצד עיקר הדין ולא ממנהגא.

וי״ל בפשיטות, שבמצוה דידי׳ ל״ש המנהג, וחנוכה מצוה דידי׳ היא. ועדמש״כ בכמה פוסקים בסעודת סיום, שאם הוא המסיים מותר להשתתף. (וראה שו״ת שרה״מ ז, ח, ב – דאינהו קאי להדעה שסעודת חנוכה סעו״מ בכלל, ודלא כרמ״א. וראה לקמן).

[ואכן ככל הדברים והאמת האלה מצאנו שהקשו בסעודת סיום, ועיקר השקו״ט (ראה חכמ״א קסו, ב. ועוד), שבש״ך הל׳ ת״ת יו״ד רמו, כז, הביא ד׳ מהר״ם מינץ קיז, להתיר לאבל בסיום. וגם על מהר״ם מינץ עצמו יוקשה. וכמה אופנים בדבר:

א. שבש״ך דינא קאמר ולא ממנהגא – (במהרם מינץ י״ל דלא שמיעא לנו מנהג זה. וכ״כ בכת״י בעל חמו״ד, נד׳ בזכרון ברית לראשונים ב ע׳ 292) – וכבר כתב כן בשו״ת מקום שמואל – מגדולי הפוסקים – פ, בפי׳ ד׳ מהר״ם מינץ עצמו. וכן עולה מד׳ הפמ״ג בסי׳ תמד במ״ז ט. וכ״כ בשו״ת טוטו״ד למהרש״ק ג, ב, פו.

ב. כחילוק הנ״ל דמיירי רק בביתו ולא מחוץ לביתו.

ג. כנ״ל דמיירי בסעודת סיום שסיים הו״ע – מצוה דידי׳ – ולא של אחרים. וכ״ה בשו״ת ר׳ טיאה וייל קו. וכ״מ קצת בד׳ הבל״י. והביאו ונקט כוותי׳ בבכור״י תרסט, ז. אלא שקשה לפרש ככהנ״ל בגליון מהרש״א דגו״מ רעק״א ועוד. ומסתבר שהמנהג שברמ״א לא נת׳ לגמרי ממש. ולהעיר גם משו״ת מהר״ם שיק יו״ד שסו שנראה מדבריו שלא נהגו כרמ״א. ובערוה״ש שצא, י שבמקום ההכרח יש לסמוך על דעות המקילות].

ויש גם משום שאין לאבל להזמין אחרים או להיזמן עם אחרים כבט״ז רסי׳ שפה. וגם בזה איכא היתר דסעו״מ.

ולעניננו, בחנוכה, הרי למעשה לא ראינו מקפידים לעשות סעודה בכל חנוכה. וא״כ חזר הדין שאא״פ לאבל להשתתף. ואולי ז״כ שו״ת אג״מ יו״ד ג, קסא (ראה משה״ק בחזו״ע אבלות ב ע׳ שנו).  ושו״ר עד״ז בדברי סופרים שצא, עג. אבל להעיר משו״ת ר׳ טיאה וייל לח ד״ה אך הא, שגם  בביטל איזה פעמים ודאי מיקרי סעו״מ.

ויתר נראה בכוונתו, דלא לכל מילי מיקרי סעו״מ, ראה עד״ז שכנה״ג יו״ד שצא בהגה״ט ט בשם תשו׳ כת״י ממהר״י מברונא, שממש״כ מהר״ם מינץ קיט, שסעודת סבלונות סעו״מ, ונפק״מ למי שאינו אוכל חוץ לביתו סעו״מ, ול״כ שנ״מ לאבל – מוכח שלאבל אסור. (ומכאן, שמהר״ם מינץ לא שמיעא לי׳ מנהג זה, דאל״כ איזה ראי׳ הביא, שהרי בלא״ה גם בסעו״מ אסור ממנהגא). אלא שבשכנה״ג בהמשך הביא הדעות שסעודת חנוכה סעו״מ היא. והרי קאי התם לענין אבל. (אבל איהו קאי למנהג שאבל מותר בסעו״מ ודלא כמנהג האשכנזים ברמ״א. ואף שדעת המחבר בשו״ע עתר, ב שסעודת חנוכה סעודות הרשות, מנהג הספרדים להקל בכל סעודה שאינה של שמחה – ראה גם ברכ״י יו״ד שצא, ב. וכש״כ בשירות ותשבחות שאף למחבר היא סעו״מ – ראה שו״ת חו״י ע. ).
והרי אנן קייל״ן לדינא שאינה סעו״מ רק ״קצת מצוה״, וג״ז – הוא רק דעת י״א שברמ״א (עתר,ב), ולדינא אינו חוזר אם שכח  על הנסים דאי בעי לא אכיל (אף שלדינא גם בפורים אינו חוזר לרוה״פ). [וגם כשאומרים שירות ותשבחות – לא שנא משאר סעו״מ שהמנהג לאסור לאבל (ורק כשחייב בכך, משא״כ כאן שאינו חיוב מצ״ע ורק כשאומר שירות ותשבחות הו״ל סעו״מ. וראה שרה״מ שם).
ועוד להעיר שבכ״מ אין מדקדקים שיהיו שירות ותשבחות. ואף שבהגהות מרדכי פסחים מט, א (תרה) כתב דהו״ל סעו״מ, לפי שבכל סעודה אומרים על הנסים ומהללים להקב״ה על הנס ועל גבורתן והוי פרסום הנס, ומשמע שבאמירת ועל הנסים אחרי הסעודה סגי – לרמ״א ודאי לא מהני שהרי כתב שנוהגים לומר שירות ותשבחות, ואילו על הנסים הוא מדינא. והרי בהגהות מרדכי ר״ל שבכלל היא סעו״מ, ודלא  כרמ״א].
ובדברי הרמ״א – כתב בעו״ש עתר, א, דנפק״מ לענין שת״ח מותר ליהנות, ובמקו״ח שם שנפק״מ לענין נודר. ולא כתבו נפק״מ לאבל. אבל בפמ״ג במ״ז ד, הציב ציון ליו״ד שצא, ב (נוסף למש״כ שת״ח רשאי ליהנות). ומשמע קצת (אף שיל״ד) שאבל רשאי להשתתף גם למנהג שאינו משתתף בסעו״מ. וצע״ק בפמ״ג תמד שם, אם לפי המנהג אסור.

גם צ״ע כשמטרת הסעודה ״כדרך מרעות ושמחה״ ולא ״כדי ליתן שבח למקום או לפרסום מצוה או לפרסום הנס״ (כל׳ היש״ש ב״ק ז, לז, מרא דהאי שמעתתא, שסעודת חנוכה היא סעו״מ), כנהוג כמ״פ, שרוצים להתאסף יחד משפחה משפחה, אם גם בזה נק׳ סעו״מ לעניננו (אא״כ בשירות ותשבחות).

ועכ״פ בביתו ודאי אין מקום להחמיר, כברמ״א שם ב. (וראה ציוני הלכה אבלות ע׳ תפג. ויש שכתבו להקל בכלל – גשה״ח כא, ח, ו. ולא העיר ע״ד המנהג שברמ״א. וראה פני ברוך כ הע׳ סח בשם בעל מנח״י. ובהליכות שלמה מועדים יז, יג ובהערות התיר במסיבה משפחתית דוקא, ייו״ש. ובשונה הלכות עתר, ג בהערה בשם הגרח״ק, שילדים נשואים אצל הוריהם אינה בגדר סעודת מרעות).

ושו״ר בשמעתתא דמשה עתר במקור השמעתתא ב, שכתב לפרש בדברי האג״מ ככל הנ״ל (מחמת שאינה מצוה רק ע״י שירות ותשבחות, או מחמת שהמטרה לאסיפה בעלמא). אלא שהרחיק לכת מה״ט לאסור אף בביתו. ויסודו מסתימת לשונו באג״מ. ופשוט שכוונתו רק כשהוא חוץ לביתו, ולא נזקק לפרש, עייש״ה בפנים)

 

 

#12226