When do we say the Yehi Ratzon or the Lechu Neranena before Tehillim and when to say Mi Yitein after Tehillim?

 

Also, is it necessary every time when saying Tehillim? If one didn’t say Yehi Ratzon that day, can one still say Tehillim? Also when saying the whole Tehillim, does one say the Yehi Ratzon after each sefer or at the end? If people split up the Tehillim, do they say Yehi ratzon at the end?

 

Answer:

Lechu Neranena and Mi Yitein:

The Rebbe writes that perhaps Lechu Neranena should davka not be said when saying the daily Tehillim after Davening.

When saying the entire Tehillim, it is recorded that the Rebbe had the custom to recite Lechu Neranena and Mi Yitein.

Yehi Ratzon before Tehillim:

The general Chabad custom is not to say it. It appears that the Rebbe did not recite it either.

 

Yehi Ratzon after Tehillim:

It is recited after reciting the entire Tehillim, mentioning all five books (see sources), or after reciting one sefer (if the sefer is said in one go, or at least over one day). It is not recited after reading only part of the Tehillim.

Customarily, the Yehi Ratzon recited on weekdays it’s only said if one complete sefer of Tehillim was said with a minyan, since it contains the Yud Gimmel Middos Harachamim.

When Kaddish is said after each Sefer (such as on Shabbos Mevarchim) it should be recited after each sefer by the person who’s reciting the Kaddish (or by the Chazzan etc.). The Yehi Ratzon precedes the Kaddish. It may be recited by others too. However, if reciting the entire Tehillim at once, it’s preferable not to interrupt with the Yehi Ratzon between Seforim and rather recite one Yehi Ratzon at the very end.

The nusach of the Yehi Ratzon at the end of all 5 seforim at once is

בזכות חמשה ספרים שבתהלים שהם כנגד חמשה חומשי תורה.

Alternatively, one can say

״בזכות ספר ראשון שבתהלים שהוא כנגד ספר בראשית ובזכות ספר שני שבתהלים שהוא כנגד ספר שמות…״

Yehi Ratzon on Hoshana Raba:

See here on page 11.

 

Sources:

לכו נרננה ומי יתן: ראה שערי הלכה ומנהג ח”ה יג. מצילום כי”ק ב’כפר חב”ד’ גיליון 789 עמ’ 11 (ומשם להתקשרות גל’ 1412 ע’ 3).

וראה שיחת שבת בראשית תנש״א (תו״מ ע׳ 210). התקשרות רכא ע׳ 18 הע׳ 5. תכח הע’ 6, תמה הע’ 1, תפד ע’ 17-18. מעשה מלך ח”א פ”ג ס”ק, ח”ב פ”ד ס”ד.

וי״א מפי השמועה במעשה רב, שבשיעור היומי אמר לכו נרננה לפני אמירת תהלים ביום א׳ לימי החודש, ומי יתן אחרי אמירת תהלים ביום ל׳ (או כ״ט בחודש חסר). וצע״ק בשמועה הנ״ל בנוגע ללכו נרננה, ע״פ מענה הנ״ל.

יהי רצון אחר כל ספר: ספר המנהגים ע’ 30. קובץ מכתבים (תהלים ‘אהל יוסף יצחק’ ע’ 223). אג”ק ח”י ע’ דש. וראה הנסמן בנתיבים בשדה השליחות ח”ב פ”ז הע’ 20. ובוגע למעשה רב – מעשה מלך ח”ב פ”ד ס”ו. השבת בקבלה ובחסידות ע’ 758

ולהעיר, שבסידור של״ה דפו״ר מוכח לומר יה״ר אחר כל ספר גם כשנאמר במשך ב׳ ימים – ראה שם לאומרו בחלוקה השבועית בימי שני שלישי רביעי חמישי ושבת. וכ״ה בקיצור של״ה מס׳ חולין הנהגת תהלים.

בנוסח היה״ר אחר כל התהלים – בתהלים יוסף תהלות להחיד״א דפו״ר, ליוורנו תקס״א, שנדפס על ידו, והוגה הדק היטב (גם נוסח היה״ר), מפורש לומר בזכות חמשה ספרים וכו׳. וכ״ה בלשון חכמים להבא״ח יג. וראה נתיבים בשדה השליחות שם בירורי הלכה בסי’ ז.

בנוגע אמירת יה״ר אחר כמה מזמורי תהלים לחוד – אף שכ״ה בכ״מ (מט״א תקפא, ח. משנ״ב שם ג. לשון חכמים שם. ועוד) למעשה לא נהגו כך אצלנו. ולהעיר שממש״כ בסידור של״ה וקיצור של״ה מוכח שלא נהגו לאומרו רק בסיום ספר. וכן ראיתי במנהגי בעלזא, שהקפידו שלא לומר היה״ר רק אחרי סיום ספר, כנראה בכדי שלא לומר יגמה״ר (בחול).

 

 

#10922