Can I use e-ink for kodesh books? What about Shem Hashem? Is it considered writing?

Question:

I am tired of getting stacks of shaimes from my classes, it’s hard to keep track of it all and annoying to discard properly, so I had the idea to buy an e-reader that uses e-ink. This way I can keep all my handouts on the e-reader well organized. When I received the e-reader I realized there might be an issue, while with conventional screens, there is not a real issue of shaimes for a number of reasons, e-ink might be different. The way I understand it, e-ink uses hundreds of thousands of microscopic spheres filled with oppositely charged black and white particles that are controlled to go to either the top or bottom of the sphere, therefore showing either black or white. Once the particles are in place, the device uses no power to keep it there and will stay there indefinitely.

Answer:

You may read Torah texts using E Ink.

1) The e-Ink is not ink that is tangible on a surface, and does not cling to any surface as does ink on paper; rather it’s comprised of microcapsules that are filled with an oily substance.  Pigmented chips or balls with a negative charge are placed into these microcapsules, thus it is not considered actual ink. Imagine candles the are lit to form a word where extinguishing the fire is not an issue.

2) The surface is not like writing on an established surface like paper or wood, rather it is projected through the surface and not clinging to any surface at all.

3) When it was written it was intended not to last.

4) The erasure is accomplished in a circuitous and deviant manner.

Source:

בענין המכשירים הנקראים “קינדל”, הנעשים בחכמת “דיו אלקטרוני” (E-Ink), אשר רגילים לקרות ולעיין בהם בספרים הרבה, ואף בדברי תורה ובספרי קודש שיש בהם פסוקים ושמות הקדש. והנה אותיות אלו נראות על גבי המסך במראה נכון וברור, ואף לאחר כיבוי המכשיר או סילוק מקור כחו, עדיין האותיות ניכרות לעין משך זמן ניכר (ואף ימים ושנים רבות בלא שינוי). ונסתפקו אם בשעה שמדפדף מעמוד לעמוד, והכתב הראשון סר ובא אחר תחתיו, יש לחוש בזה משום מחיקת השם, או דילמא לא שייך בזה שם מחיקה כלל.

ולכל לראש, צריך לידע גוף המציאות על מתכונתה, כי בלא זה אין לדין על מה שיסמוך. והנה פשוט שאין לדמות מסך זה לשאר המסכים המצויים במחשבים ובטלפונים וכיוצא בהם (כמסכי LED או LCD), שבהם אין האותיות עומדות מצד עצמן כלל, אלא כל הוייתן תלויה בכוח המתחדש בהם תמיד, וכשנפסק הכח – סר המראה (שהרי אינו אלא זרם אור חולף המתרענן עשרות פעמים בשנייה). ומה״ט נקטו כמה פוסקים שאין זה בגדר כתב ממש אלא מראה בעלמא, נוסף לזה שהכתב מחמת מתקיים רק לזמן מועט, והן שאי״ז בגדר מחיקה כ״א בגדר הפסקת כח המתחדש בהם וכמו שכתבו בכ״מ לענין מסכי המחשב הראשונים. וכן פשט המנהג להקל בהם.

אמנם במסך זה של “דיו אלקטרוני” אין הדבר כן, כי בגוף המסך נתונים חלקיקים דקים של פיגמנט (צבען ממששי) בתוך כמוסות דקות (Microcapsules) המלאות נוזל צמיגי. חלקיקים אלו טעונים במטען חשמלי – השחורים במטען שלילי והלבנים במטען חיובי – ועל ידי פולס חשמלי קצרצר הם מסתדרים בסדר ידוע: כשהמתח דוחה את החלקיקים השחורים כלפי מעלה אל פני השטח, נראית לעין צורת אות או תמונה. ואחר שנקבע אותו הסדר, שוב אין צריך, על הרוב, לכח נמשך תמיד כדי להעמידו, אלא מחמת צמיגות הנוזל נשארים החלקיקים במקומם, והמראה עשוי להישאר גם לאחר כיבוי המכשיר או סילוק הסוללה לחלוטין. ונמצא שאין כאן אור הפורח לפי שעה, אלא מראה שיש בו איזה עמידה וממשות.

אמנם, סוף סוף, אף במכשיר זה אין כאן דיו הבא מבחוץ ונדבק על פני קלף או נייר או לוח, כדרך כל כתיבה שבעולם, וכל עיקר הדבר אינו אלא סידור מחודש של אותם חלקיקים הנתונים מכבר משעת יצורו בתוך גוף המסך, ואין האותיות מונחות על גבי מצע חיצון, אלא נראות לעין מחמת אותו הסדר שנתחדש בתוכו.

ויש לעיין אם כיון שסוף סוף נראית צורת אות מבוררת, חשיבא כתיבה לענין שמות הקדש, או דילמא לא הוי אלא מראה הדומה לכתב.

ועיקר השקו״ט טרם כל שיח הוא לראות ולדון אם יש כאן גדר כתיבה שיהא ראוי לומר שתחול עליה קדושה, שאם לא באנו לכלל קדושת השם מעיקרא, שוב ליכא למיחש משום מחיקה.

והנה בכתב הרגיל יש לפנינו דיו, ויש מצע, ויש מעשה כתיבה הנעשה בידי אדם או על ידי כלי הכתיבה. אבל כאן אין לפנינו אלא שינוי סדר של דברים הנתונים כבר בתוך מקום סגור, ורק מחמת אותו שינוי נראית האות. ולכן יש מקום גדול להסתפק אם הוא בכלל שם וגדר כתיבה גמורה.

ואף את״ל להחמיר לענין שבת ולדון בזה מצד עשיית צורת אות, לא הרי שבת כהרי שמות הקודש, שבשמות הקודש החקירה אינה רק אם נעשית כאן מלאכת מחשבת של יצירת תבנית, אלא אם נכתב השם בדרך כתיבה הראוי׳ שיחול עליו קדושת הגוף.

ובזה מצינו יסוד גדול בדברי האחרונים בענין רישום על גבי סרט מגנטי, שגם שם אין כתב הנתון על גבי מצע, אלא שינוי בדבר עצמו, שאין  עליו שם “מעשה כתיבה” כלל. ואף שעל המסך האות ניכרת לעין,  ולכן אין הנידון דומה לגמרי, לפי ששם אין האות ניכרת לעין תמיד כבנידוננו, מ״מ מצד עצם מעשה היצירה פקע מינה שם כתיבה לגבי חלות קדושה. ועכ״פ ג״ז חזי לאצטרופי.

ועוד חזי לאצטרופי הדעות שאין קדושת השם חלה אלא כשנכתב לשמו (ואף שיש מחמירים – מכל מקום סניף הוא). ובנדו״ד, לא זו בלבד שאין כאן כתיבה כדרכה, אלא גם אין כאן אדם הכותב, וכש״כ שלא נכתב השם לשם קדושתו, אלא כתיבת המכשיר על פי רצון הקורא בלחיצתו. ואמטו להכי, מקום גדול לומר שמעיקרא חסר בחלות הקדושה. ואף שאין זה מכריע הדין לבדו, סניף גדול הוא לענין שאלה דידן.

ותו, שאפילו אם נרצה להחמיר ולומר שיש כאן צד כתב מחמת מראית העין, עדיין אין הדבר יוצא מידי ספק, אם חשוב כתב של קיימא. דמחד גיסא, מראה זה מתקיים יותר ממראה המסכים הרגילים, ואף אחר סילוק הכח עודנו נראה זמן רב. אבל לאידך גיסא, כל תשמישו של מכשיר זה אינו אלא להראות עמודים מתחלפים לפי צורך הקורא, ולא להעמיד עמוד אחד לקיום כדרך ספר הכתוב למשמרת. ואם כן, אם נאמר דאזלינן בתר דרך עשייתו ותשמישו, מקום להסתפק אם יש בו דין כתב של קיימא.

גם יש לעיין בגוף מעשה הדפדוף. שהרי אין המשתמש מגרד כתב מעל גבי קלף, ולא מעביר דיו מעל גבי נייר, אלא עושה מעשה במכשיר (לחיצת כפתור או נגיעה במסך), ומתוך כך נשלח פולס חשמלי חדש המפזר ומוריד החלקיקים השחורים למטה, וסר המראה הראשון ובא אחר תחתיו. וא״כ אפילו אם נדחוק ונאמר שיש כאן צד מחיקה, לא דמי כלל למחיקה הרגילה שבכתב גמור. ועוד, שאין כאן מעשה השחתה גרידא (שהרי איסור מחיקת השם ילפינן מקרא דואבדתם את שמם וגו׳ לא תעשון כן, ודוקא דרך השחתה אסור. אבל ראה שו״ת הצ״צ אוח ס״כ), אלא שמסלק מראה אחד כדי להעמיד אחר תחתיו לצורך הקריאה ולימוד. וכל סדרו וענינו, להימחק ולהיכתב מחדש, וכל רגע עומד להיות מסודר ונכתב מחדש, ולאו שם השחתה ומחיקה עלה.

והנה יש המערערים בדבר שאף שהמשתמש עומד לדפדף, מ״מ האות מצד עצמה מסוגלת להתקיים, ונחשבת ראוי׳ לקיום, ומחשבת האדם לבטל הכתב אינה מועילה. אך באמת יש לחלק טובא, שכשכותב בדיו על גבי נייר, נעשה כאן כתיבה קבועה, וממילא מחשבתו בטלה אצל מציאות הכתב. משא״כ במכשיר הקינדל, שמה שהוא דרך עראי אינו רק במחשבת האדם, אלא טבועה בגוף המכשיר ובמהותו שכל בנינו ותכליתו הוא להשתנות ולהתחלף תדיר עם קריאת האדם. ויש להסמיך הדבר, למה שהתירו כמה אחרונים בדפי הגהה (“קארעקטין”), שכל מהותם מתחילתם לזמן קצר. והיטב אשר דיבר בשו”ת תשוה״נ ג, שנה (ושם הוא לענין מסכי מחשב רגילים), שמכונה זאת שכל יצירתו היא קלישא, ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שלמחיקה קאי, אין זה השחתה כשמסלקו, והואיל וכל עיקרו לא נעשה לקיום אלא להראות לשעה, אין בזה משום מוחק. והדברים ק״ו, שאף שבמסך הקינדל האותיות עומדות יותר, מכל מקום מצד הגדרת תשמיש הכלי אצל בני האדם,הרי מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו דלמחיקה ודפדוף קאי, ואין דעת שום אדם עליו לקיום כלל.

ובאמת, יש מקום לבנות צד היתר גם מדין גרמא, שהרי אין האדם מוחק בידיו אלא מפעיל כוח חשמלי המניע את החלקיקים, ולכמה דעות הותר גרם מחיקה בשמות הקודש במקום צורך, או כשאינו מתכוון אפילו בפס״ר, ובפרט כאן שהוא לצורך לימוד הצורה. אלא שלא כל דבר הבא על ידי כח חשמלי חשיב גרמא. וילע”ע בזה.

כן מקום לומר, שהוא כעין כותב על גבי כותב, שאין מסלק הראשון אלא כדי להביא אחר תחתיו.

העולה מכל זה, שיש כאן כמה צדדים להיתר: חדא, שיש ספק אם מראה זה חשוב כתיבה גמורה כלל. ועוד, שאפילו אם יש בו איזה צד כתב, עדיין מקום לומר שלא חלה עליו קדושת השם, הואיל ואין כאן מעשה כתיבה כדרכו ואינו לשמו. ועוד, דאכתי מספקא לן אם חשוב ככתב של קיימא מחמת הגדרת המכשיר. ועוד, שאין מעשה הדפדוף דומה בפשיטות למחיקה הרגילה של כתב מעל גבי מצע, וגם הוי כעין גרמא לצורך השעה.

ומכיון שכן, יש מקום גדול להקל בקריאת ספרי קודש במכשירים הללו, ובדפדוף שבהם כדרך הרגיל, ואין לראות בזה מחיקת השם בכתב גמור. ומכל מקום, מאחר שכמה מן הראיות צריכים עדיין בדיקה, אין להחליט הדין דרך ודאי. אבל הדעת נוטה להיתר בצירוף כמה טעמים הנ״ל, והנח להם לישראל.

והנלע”ד כתבתי, והשי”ת יאיר עינינו בתורתו הקדושה, ויצילנו משגיאות, אכי”ר.

ראה קובץ העו״ב חנוכה תש״פ. ראה כאן וכאן.

#10628